הסופרת הדסה בן ארי פרסמה אמש (מוצ"ש) פוסט מורכב וחשוף, שבו שיתפה בהחלטה המורכבת למחוק קטעים מספרה "מה אתה יודע על געגוע" בגרסתו האנגלית, לצד הרהורים על הילדות והקושי לשחרר כאב בבגרות.

"כשהייתי קטנה היו לי התקפי אסטמה, יש לי משאף בזיכרון ואופניים כחולים-לבנים שאחי הגדול קנה לי, ומדרגות רטובות שהתרסקתי עליהן", כתבה בן ארי בפתח דבריה. "כל אחד רוצה לזכור את הרגעים ההם בזיכרון ישן. בעוד חודשיים אני בת שלושים ושמונה, ולצערי עוד לא שחררתי את החלום להיות פיטר פן, להגיע לארץ שלעולם לא גדלים בה".

גרושתו של הזמר חנן בן ארי הוסיפה: "כל כאב וכל נפילה קילפו אותי בילדות, אבל שחררתי אותם מהר, בדרכם של ילדים. למה אני כותבת לכם את זה? כי זה החופש הגדול, וכולנו רוצים לשמוע אנשים שעברו את גיל עשר. ושנית - כי קיבלתי החלטות קשות וכואבות השבוע".

בהמשך סיפרה בן ארי על הסיטואציה ששברה את ליבה בנוגע לתרגום הספר והפער שגילתה בין התרבויות: "הספר 'מה את יודע על געגוע' בתרגום לאנגלית יורד לדפוס. כשעברנו על הערות המתרגמות המקצועיות קרה לי משהו בלתי נתפס. 'קשה מאוד להבין, הייתי מוחקת' כתבו לי על פסקאות שנגעו בעשרות אלפי קוראים ישראלים. כתבתי בתגובה 'אבל זה לב הספר!'. סיפור אחד אפילו לא נכנס לגרסה באנגלית".

"אני שבורת לב מזה", הודתס הדסה והמשיכה: "היו לי דיונים אינסופיים שדרכם ראיתי את הפער בין המציאות הישראלית המחוספסת שרואה חיים ותקווה דרך כאבים, נפילות והישרדות לבין התרבות האמריקאית שלא פגשה את התהומות שלנו. ולמרות שהיא לא באמת בנויה לפגוש את התחושה השורפת של החיים בישראל, היא כמהה לשמוע משהו שישיב את נפשה אל מול האנטישמיות שהם לא האמינו שתרדוף אותם גם ב-2026. בטח שלא בניו יורק וחברותיה".

עוד ב-

גרושתו של חנן בן ארי הוכנסה לניתוח חירום: "אימה"

לכתבה המלאה

את פנייתה חתמה בן ארי במסר לקוראים: "כשאנחנו גדלים אנחנו מבקשים מהפצעים שלנו את הקילוף כדי למצוא מתחתיו את הזהות שלנו, ואת המשמעות העמוקה שאנחנו מחפשים בחיים. במסע שלי לארץ לעולם לא, זה מה שאני מבקשת למצוא. אם מישהו יכול לארוז את זה בעטיפת מתנה - תשלחו לי".