"אף אחד לא יכפה על בנקים ישראלים שלילת זכויות של אזרחים ישראלים" – כך הכריז שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בישיבת סיעת הציונות הדתית בכנסת, בעקבות הקפאת חשבונות בנק של שני תושבי התנחלויות בבנק לאומי ובנק הדואר. למרות ההצהרה שניפק השר, מתברר שברמה הפרקטית הדברים אינם כה פשוטים.

הבסיס להקפאת החשבונות, חשוב להסביר, הוא הצו הנשיאותי שפרסם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בתחילת החודש – צו אשר מטיל סנקציות כלכליות על הנוקטים באלימות, הפחדה, פגיעה ברכוש ומעשי טרור כלפי האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון. במסגרת הסנקציות שמוטלות על אנשים אלו, חל איסור לעשות עימם עסקאות, להעביר להם ולקבל מהם כספים ורכוש. מכוח הצו הוטלו סנקציות על ארבעה תושבי התנחלויות, כאשר לשניים מהם כבר הוקפאו חשבונות הבנק כאמור.
 

עוד ב-

העיר המתוכננת בישראל: גבעתיים תתחדש – אבל בתנאים שלה

לכתבה המלאה

אף שהבנקים הישראלים, בפעילותם בישראל, אינם כפופים ישירות לדין האמריקאי ולצו הנשיאותי, הם נאלצים לציית לו ולכבד את הסנקציות שהוטלו במסגרתו – זאת משום שהצו קובע כי גופים שיפרו את הסנקציות האמורות, יהיו חשופים לסנקציות הללו בעצמם, ולמעשה לא יוכלו לנהל פעילות כלכלית בארצות הברית.

מעמדה של ארה"ב כשחקן מרכזי בפעילות הפיננסית הבינלאומית, בין השאר לאור חשיבות הדולר האמריקאי והבורסות האמריקאיות, יוצרים מצב שבו יש לארה"ב סמכות אכיפה בפועל כנגד המוסדות הפיננסיים השונים ברחבי העולם. מוסדות אלה – ובכלל זה הבנקים הישראליים – לא יכולים להרשות לעצמם להתנתק מהמערכת הפיננסית האמריקאית, ולכן חייבים לציית לסנקציות של ממשלת ארה"ב.

תופעה זו בלטה מאוד בחקיקת הפטק"א (חוק שתכליתו למנוע התחמקות מתשלום מסים בקרב אזרחי ארה"ב המנהלים חשבונות פיננסיים מחוץ למדינה), כאשר הבנקים הישראלים מצאו את עצמם מחויבים לציית להוראות החוק האמריקאי ולמסור לרשויות המס האמריקאיות מידע פיננסי על לקוחות אמריקאים שמנהלים חשבונות בבנקים הישראלים.

הבנקים הישראליים למדו על בשרם את ההשלכות של אי ציות לדין האמריקאי, כאשר בעשור האחרון התנהלו נגד חלקם הליכים פליליים בחשד שסייעו ללקוחות האמריקאים להעלים מס – הליכים שבסופם הוטלו על הבנקים קנסות בגובה מאות מיליוני דולרים.

הפרת משטר הסנקציות האמריקאיות עלול גם לגרום לפגיעה במוניטין של הבנקים, ועקב כך לניתוק קשרים מצד גופים פיננסיים זרים. זהו נזק נוסף שבנק ישראלי בעל פעילות בינלאומית לא יכול להרשות לעצמו. בהקשר הזה צריך גם להדגיש כי הקשרים והפעילות מעבר לים אינם כמובן אינטרס אישי של הבנק, אלא חיוניים לכלל הלקוחות והציבור בישראל.

פרופ' רות פלאטו-שנער (צילום מוטי מילרוד)

הציות של הבנקים לסנקציות בינלאומיות זכה לרוח גבית מהמפקח על הבנקים. במכתב שהוציא המפקח לשעבר יאיר אבידן ביוני 2022, הוא חייב את הבנקים – כחלק מתהליכי ניהול הסיכונים שלהם – לקבוע מדיניות ונהלים באשר לאופן שבו יעשו שימוש ברשימות סנקציות בינלאומיות של מדינות זרות ולאופן ההתנהלות מול גורמים מוכרזים ברשימות האלה. המכתב הוסיף וקבע כי הפסקת התקשרות עם הלקוח בשל יישום מדיניות כאמור לעיל, תיחשב סירוב סביר לאי מתן השירות הבנקאי, ולכן הבנק לא יישא באחריות כלפי הלקוח בשל כך.

ציות לסנקציות בינלאומיות פוגע לכאורה בחובת האמון של הבנק כלפי הלקוח, מכוחה עליו להגן על אינטרס הלקוח. אולם, כפי שכבר כתבתי לא אחת, חובת האמון איננה מוחלטת ובמקרים מסוימים הבנק רשאי – ואף חייב – לפעול בניגוד לה. ציות לרשימת סנקציות בינלאומיות שנעשה במסגרת יישום ראוי של מדיניות ניהול הסיכונים של הבנק, היא דוגמה מייצגת למצב מיוחד שכזה.

ולבסוף, אזכיר כי הליך בהקשר דומה תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון: במסגרת הערעור של רומן אברמוביץ' נגד מזרחי טפחות, אשר סירב להעביר תרומה של המיליארדר לארגון זק"א בשל סנקציות שהוטלו על אברמוביץ' באיחוד האירופי ובבריטניה. הגם שהסנקציות של מדינות אחרות אינן מגיעות בחומרתן לאלו האמריקניות, להכרעת העליון תהיה חשיבות רבה גם בנוגע לפרשה הנדונה.

הכותבת, פרופ' רות פלאטו-שנער, משמשת ראש המרכז לדיני בנקאות ורגולציה פיננסית במכללה האקדמית נתניה. בנוסף, היא מכהנת כחברת הוועדה המייעצת לנגיד בנק ישראל בעניינים בנקאיים, וכחברת ועדת הרישיונות של הפיקוח על הבנקים. הדעות המובאות בטור זה הן דעותיה הפרטיות.