שוב ושוב גורמים עלומים בצה"ל מתדרכים עיתונאים לגבי הצורך לעסוק 'ביום שאחרי', ובימים האחרונים אף צוטטו גורמים שכאלו שאמרו שבהיעדר מעשה מדיני הלוחמים יצטרכו להיכנס שוב ושוב לאותם מקומות.

בשנת 2005, בעקבות לחץ של בג"ץ, הקים הרמטכ"ל דאז, יעלון, ועדה צה"לית בראשות האלוף אודי שני, שתבחן את יעילות הריסת בתי מחבלים, כפי שמתארת זאת בהרחבה נווה דרומי בספרה 'פרחים בקנה'. לוועדה צורפו בשלב מסוים גם מגוון אנשי רוח ואקדמאים.

למרות תמימות הדעים בקרב גופי המודיעין לגבי הקשר שבין הריסות בתי מחבלים לבין ההרתעה, הוועדה ראתה בשיקול הזה שיקול משני והחליטה לשקלל עוד שיקולים נוספים.  באופן בלתי נתפס, ועדה צבאית מקצועית הכניסה לשיקוליה מושגים כמו 'מעמד האם הפלסטינית', 'תופעת הפליטות', 'הכיבוש משחית' והשאלה כיצד ייראה 'היום שאחרי'. המלצת הוועדה הייתה לצמצם עד כדי הפסקה את הריסות הבתים.

דו"ח הוועדה הפך להיות כלי מרכזי במאבק של ארגוני שמאל רדיקלי כנגד ניסיונות של צה"ל להרוס בתי מחבלים לאורך השנים הבאות. מסקנתה של דרומי בספר הינה ששוב אנו רואים כיצד "צה"ל פותר בעיה אמיתית באמצעות פניה לאג'נדה רדיקלית, באופן שבסופו של דבר כובלת את ידיו".

ואני שואל: האם במלחמת השחרור או במלחמת ששת הימים מפקדי צה"ל עסקו בשאלה איך ייראה היום שאחרי?
זוהי פוליטיזציה שמאלנית חריפה של הצבא. גם היום הטענה הזאת משוללת כל יסוד. לפני הכל, תפקידו העיקרי והבלעדי של הצבא צריך להיות כיצד לנצח ולהכריע את האויב. הגיע העת לתקן ולהוציא מהלקסיקון של צה"ל את כל השיח הפוליטי, ובוודאי שאין מקום לכך שהשיח הזה ישמש ככסות למתקפות של 'גורמים' עלומים כנגד הממשלה הנבחרת. לצערי הרב, הרמטכ"ל הנוכחי הפך להיות רמטכ"ל פוליטי. הגיע הזמן שיפשוט את מדיו ויתייצב בשדה הפוליטי בגלוי, כדי לקבל, אולי, את אמון הציבור.

עוד ב-

אבי מעוז זועם: "קמפיין ההשתמטות של אחים לנשק - הפלת נתניהו"

לכתבה המלאה

מוטב היה שבמקום שראשי הצבא יעסקו בשאלות פוליטיות וציבוריות ביחס ליום שאחרי, הם יתנו לציבור דין וחשבון ביחס ללילה שלפני: מדוע לא הועלתה הכוננות בעוטף עזה למרות ההתראות החמות? מדוע לא פוזרה המסיבה ברעים? ומדוע הם מעלו בעצם הגדרת תפקידם ולא דיווחו לראש הממשלה ולדרג המדיני?