יותר מעשור אחרי אחת הדרמות הגדולות של שוק ההון הישראלי, פרשת הרצת מניות אי.די.בי חוזרת למרכז הבמה, הפעם לא במישור הפלילי, אלא בזירה האזרחית, שבה נבחנת השאלה הלא פחות חשובה: מי נושא באחריות הכספית לנזקי הציבור.

על דוכן העדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב ניצב היום (שלישי) שוב נוחי דנקנר, לשעבר מבכירי אנשי העסקים בישראל, כשהמאבק אינו עוד על חירות אלא על חלוקת האחריות, האשמה והמחיר הכלכלי של מהלך שהפך לסמל של עידן שלם.

בחקירה הנגדית שנערכה על ידי באי כוח התובעים, עו"ד סיני אליאס יחד עם עו"ד איתן חיימוביץ, דנקנר הציג קו הגנה שמבקש לצמצם את אחריותו הישירה ולהעביר את מרכז הכובד לאיתי שטרום ולגורמים שפעלו בפועל מול משקיעים ומוסדות פיננסיים.

דנקנר תיאר את מערכת היחסים עם שטרום ככזו שהתבססה על אינטרסים של שטרום עצמו ולא על הנחיות מצדו. לדבריו, שטרום פעל מתוך רצון להתקרב אליו עסקית ומתוך שיקולים כלכליים אישיים:

 "הוא רצה למצוא חן בעיני, הוא חשב שהוא יפיק מזה תועלת בעתיד". בהמשך הדגיש כי היוזמה לא באה ממנו: "הוא בחר להיות מגויס. אני לא גייסתי אותו, לא בחרתי אותו, לא יזמתי, לא ביקשתי, לא פניתי".

בהקשר לפעילות עצמה ולמניעים הכלכליים, טען דנקנר כי שטרום ראה בפעילות כלי רווח בפני עצמו: "הוא באמת ובתמים חשב שהוא ירוויח כסף מהפעילות הזאת עצמה", והוסיף כי גם כאשר נגרמו הפסדים – שטרום נשא בהם לדבריו מכיסו.

כאשר נשאל על תפקידו מול משקיעים ובנקים, ניסה דנקנר לנתק את עצמו מהשכבה המבצעית: "פנו אליי כדי שאסייע, אבל לא היה לי למי לפנות, לא גייסתי משקיעים", וכן: "הפניות לבנקים ולגורמים פיננסיים לא נוהלו על ידי". לטענתו, גם אם היה מעורב בשיחות נקודתיות, הדבר אינו הופך אותו למי שניהל את המהלך.

אחד הרגעים החריגים בעוצמתם בחקירה היה כאשר דנקנר התייחס לעונש המאסר שנגזר עליו. הוא טען כי חומרת העונש הושפעה ממעמדו הציבורי והעסקי: "תקופת המאסר שלי הייתה ארוכה יותר כי אני הייתי הלווייתן השמן", והוסיף כי שיקול ההרתעה הציבורית עמד במרכז: "הרתעת הרבים הייתה השיקול הגדול והמרכזי".

בהצהרה אישית חריגה, תיאר דנקנר את נפילתו ממעמד של אחד מאנשי העסקים החזקים בישראל: "נפלתי מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", והבהיר כי ריצה את עונשו אך אינו מקבל את הרחבת האחריות האזרחית מעבר להרשעה הפלילית: "ריציתי את העונש… אני מודע להרשעה, אבל כאן מנסים לייצר אחריות אזרחית רחבה יותר".

מנגד, במהלך החקירה הוצג בפני דנקנר גם הפער החריף בין גרסתו לבין קביעות בתי המשפט בהליך הפלילי, שתיארו דפוס פעולה שיטתי וניסיון להתרחק מהפעילות. בפניו הוקראו קביעות לפיהן ניסה "להרחיק את עצמו מהפעילות, לצמצם את מקומו" והציג "גרסה משתנה", טענות שדנקנר דחה וטען כי הן מערבבות בין קביעות משפטיות לבין אחריות מבצעית בפועל.

עוד ב-

איש העסקים הישראלי שקרס בחובות של 405 מיליון שקל ממשיך להסתבך

לכתבה המלאה

החקירה הנגדית נמשכת, כאשר השאלה המרכזית שמרחפת מעל ההליך היא חלוקת האחריות: האם דנקנר היה הגורם הדומיננטי שהניע את המהלך מאחורי הקלעים, או שמא שטרום והגורמים שפעלו ישירות מול המשקיעים והמערכת הבנקאית הם שניהלו בפועל את פעילות ההרצה - בעוד דנקנר, לטענתו, שימש בעיקר יעד לחיזור עסקי ולא מנהל מבצעי של הפעולה.