השוק

רגע מכונן לעידן עופר: המרוץ בים המלח נפתח וזה הסכום שהמדינה תשלם

אחרי עשרות שנים, החברה ויתרה על זכות הסירוב הראשונה ותקבל כ-3 מיליארד דולר מהמדינה, אך תתמודד במכרז אמיתי

רוי שיינמן | 28/1/2026 10:56

עידן עופר (צילום ג'ונתן גלין סמית, shutterstock)

איי.סי.אל של עידן עופר חתמה על מסמך מחייב ומדויק שמסיים עידן שלם ופותח עידן חדש - עם מיליארדי דולרים על השולחן, תחרות אמיתית באופק, וסימני שאלה גדולים על עתידה של אחת החברות החשובות בכלכלה הישראלית.

בליבת ההסכם שנחתם בין החברה לבין המדינה עומד סכום של 2.54 מיליארד דולר שהמדינה תשלם ל-ICL תמורת כל נכסי הזיכיון - מפעלים, תשתיות, ציוד, קרקעות, וגם נכסים בלתי מוחשיים כמו קניין רוחני ומידע תפעולי.

נוסף על כך, תקבל החברה מאות מיליוני דולרים נוספים עבור פרויקט קציר המלח - הפתרון הטכנולוגי לפינוי עודפי המלח שהצטברו בבריכות לאורך השנים. התשלום מתוכנן לשני שלבים: 95% יועברו באפריל 2030, עם תום הזיכיון הנוכחי, והיתרה בספטמבר של אותה שנה.

אבל הסכום הכספי הוא רק חלק מהסיפור. המשמעות האמיתית היא שלראשונה מזה עשרות שנים, ICL תצטרך להתמודד בתחרות אמיתית על הזיכיון בים המלח.

החברה ויתרה סופית על "זכות הסירוב הראשונה" שהייתה לה מאז הפרטת מפעלי ים המלח בשנות ה-90 - זכות שבעצם הבטיחה לה שתזכה בכל מכרז, כי יכלה להתאים את ההצעה בדקה ה-90 ולהכות כל מתחרה.

עכשיו, המגרש פתוח. משרד האוצר כבר פרסם להערות הציבור את תזכיר חוק הזיכיון החדש, והחשב הכללי החל בהיערכות לתהליך המיון המוקדם של המציעים. המכרז אמור להתפרסם בחודשים הקרובים, והזוכה ייבחר עד 2027 - מספיק זמן כדי לעורר תחרות בינלאומית אמיתית.

האם ICL תזכה במכרז החדש? התשובה לא פשוטה. מצד אחד, לחברה יתרונות ברורים: היא כבר מחזיקה בכל התשתיות, יש לה עשרות שנות ניסיון, ושרשרת ערך שלמה של תעשיות המשך שתלויות בזיכיון - ברום, אשלג, מגנזיום. מצד שני, פתיחת התחרות עשויה למשוך שחקנים גלובליים עם הצעות אגרסיביות יותר.

התחזיות הארוכות טווח שפרסמה ICL בסוף דצמבר מראות את הפער בבירור: אם תזכה בזיכיון החדש, ה-EBITDA שלה צפוי להגיע ב-2030 ל-1.8-2 מיליארד דולר . אם תפסיד, הוא עדיין יגיע ל-1.7-1.9 מיליארד דולר - הבדל של כ-100 מיליון דולר בשנה. זה לא מעט, אבל זה גם לא תרחיש קטסטרופה.

ההבדל האמיתי הוא שבמקרה של הפסד, החברה תקבל את 2.54 מיליארד הדולר מהמדינה ותוכל להשקיע אותם ברכישות אסטרטגיות במגזרים אחרים.

מעבר לכסף, ההסכם מסדיר גם את התפעול עד 2030. ICL מתחייבת לשמור על רמת השקעות ותחזוקה גבוהה בנכסים, כדי שהם יועברו במצב מעולה למפעיל הבא. בנוסף, הסכמים תפעוליים מרכזיים עם ספקים ולקוחות יועברו אוטומטית לזוכה החדש, כדי להבטיח רציפות. החברה גם התחייבה לשיתוף פעולה מלא עם המדינה ועם המתמודדים במכרז - להעביר מידע, לאפשר סיורים באתר, ולא להתנגד לשינויים בחוק.

לגבי המדינה, ההסכם הוא נצחון. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הדגיש שזהו צעד מרכזי למקסם את הרווחים לציבור ממשאב טבע לאומי. החשב הכללי יהלי רוטנברג אמר שההסכם "מייצר מגרש משחקים מאוזן" לקראת מכרז אמיתי. אם בעבר הזיכיון היה כמעט בלעדי, עכשיו יש לפחות סיכוי שהמדינה תגבה יותר תמלוגים ותקבל תנאים טובים יותר מהמפעיל.

בשורה התחתונה זה רגע מכונן. ICL מקבלת וודאות כלכלית ומשתחררת מאי-ודאות משפטית, אבל משלמת במחיר של אובדן מונופול. המדינה מקבלת חופש לעצב את העתיד של ים המלח, אבל עדיין צריכה למצוא מפעיל שייתן תנאים טובים מספיק.