וול סטריט פותחת את שבוע המסחר של יום שני עם תנועת ריסק־אוף מתונה אבל מטרידה. החוזים העתידיים על המדדים המרכזיים יורדים, כשהמשקיעים מנסים לתמחר מחדש את מה שנראה כמו חזרה מהירה של אי־ודאות סחר, הפעם דרך מסלול משפטי ופוליטי שמזכיר עד כמה כללי המשחק יכולים להשתנות בין־לילה. במוקד עומדת הפסיקה של בית המשפט העליון מיום שישי, שקבעה כי חוק סמכויות החירום הכלכליות הבינלאומיות (IEEPA) אינו מסמיך את הנשיא להטיל מכסים, ובכך טרף את קלפי מכסי החירום של טראמפ והצית מחדש דיון על גבולות הכוח הנשיאותי בסחר.

התגובה של הנשיא הייתה מהירה, והמסר לשווקים חד. הוא לא מתכוון לוותר על אג’נדת המכסים, אלא להחליף בסיס חוקי. לפי הדיווחים, טראמפ הודיע על מכס גלובלי זמני של 15% לתקופה של עד 150 יום, הפעם באמצעות סעיף 122 לחוק הסחר מ-1974. בוושינגטון כבר מדברים על תקופה זמנית שעשויה להפוך לכלי קבוע דה־פקטו אם תימצא דרך למחזר את הסמכות או להאריך אותה פוליטית.

בינתיים, מי שמספק את האות התפעולי החשוב הוא לא הבית הלבן אלא רשות המכס והגנת הגבולות (CBP). הרשות הודיעה כי תפסיק לגבות את המכסים שהוטלו תחת IEEPA החל מ-12:01 בלילה, שעון החוף המזרחי בין שני לשלישי, ותכבה את קודי המכס הרלוונטיים. ההודעה לא פתרה את השאלה שהכי מעניינת חברות ומנהלי כספים. האם יינתנו החזרים על תשלומים שכבר נגבו, ובאיזה מנגנון. אותה עמימות, החזרי עבר מצד אחד, ומכס חדש על כל הייבוא מצד שני, היא בדיוק מה שמרים פרמיית אי־ודאות בשווקים, מגדיל סטיות תקן ומייקר את מחיר ההון.

מבחינת המשקיעים, מדובר לא רק בכותרת פוליטית אלא בבעיה כלכלית נקייה. מכס רוחבי הוא מס על סחר שמוזן לתוך עלויות התשומות, ואז מתגלגל למחירים לצרכן או נשאר אצל היצרן ונוגס בשוליים. לכן הוא מתחבר מיד לשתי נקודות־הכרעה של 2026, אינפלציה וריבית.

זה הרקע לכך שהשוק צפוי להקשיב היום בזהירות לכל מילה של מושל הפד כריסטופר וולר, שמוגדר כקול יוני יחסית בתקופה האחרונה ואף פרסם בסוף ינואר הצהרה רשמית שבה הסביר מדוע תמך בהפחתת ריבית של 25 נ״ב בעוד הוועדה השאירה את הטווח על 3.5%–3.75%. אם וולר ירמוז שמכסים עשויים להכביד על פעילות ולפגוע בשוק העבודה יותר משהם מעלים אינפלציה, השוק עשוי להקדים תמחור של הפחתות, אם ידגיש סיכון מחירים, הוא עלול לקבע ריבית גבוהה לאורך זמן וללחוץ על נכסי סיכון.

בצד הסחורות, הנפט מספק את מדד הסנטימנט הגלובלי של הבוקר. ברנט ו-WTI יורדים ביותר מאחוז, כשהסוחרים מאזנים בין שני כוחות הפוכים. מצד אחד, מכסים וחשש לפגיעה בביקוש העולמי מעבירים את השוק למוד של האטה וצמצום צריכה. מצד שני, המזרח התיכון עדיין מייצר פרמיית סיכון, אך זו נחלשת על רקע ציפייה לסבב שלישי של שיחות גרעין בין ארה״ב לאיראן בג’נבה בהמשך השבוע, שמגדיל את הסיכוי לדיפלומטיה ולהקלה בסיכון לשיבוש היצע.

במקביל, גופים פיננסיים כבר מעדכנים תחזיות לטווח ארוך יותר. בגולדמן זאקס העלו היום תחזיות למחירי הנפט בהמשך 2026 על רקע מלאים נמוכים יותר במדינות ה-OECD, אך עדיין מציירים תמונת עודף היצע לשנה, כלומר שוק שעלול להיות תנודתי מאוד סביב כותרות גיאופוליטיות ומדיניות.

הציר הרביעי, פחות מדובר אבל קריטי, הוא תגובת שותפות הסחר. אחרי שהפסיקה העליונה פגעה בבסיס החוקי של המכסים הקודמים, המדינות שניהלו מול וושינגטון הסדרים והבנות בשנה האחרונה מבקשות כעת בהירות אמיתית. האם ההסכמים נשארים במלואם, האם החרגות יישמרו, ומה יקרה אם מכס זמני יהפוך לתבנית פעולה שחוזרת כל כמה חודשים. עבור שווקים, זה מתורגם לסיכון כפול. גם מס חדש על שרשראות אספקה, וגם חוסר יכולת של חברות לתכנן קדימה, וזה בדרך כלל חומר גלם לירידה בהשקעות, להקפאה בגיוסי הון ולתמחור שמרני יותר במכפילים.

כאן נמצאת הדינמיקה שמזיזה את השוק הבוקר. השאלה איננה רק אם המכס יהיה 10% או 15%, אלא האם ארה״ב נכנסת לעידן שבו מדיניות סחר נקבעת בפרקי זמן קצרים, נבחנת בבתי משפט, ומותאמת מחדש דרך סעיפי חוק חלופיים. כל עוד התשובה לא ברורה, המשקיעים נוטים להעדיף מזומן, להקטין מח"מ סיכון, ולהתכנס לנכסים סולידיים, עד שיתברר האם זו סערה זמנית של 150 יום, או שינוי משטר שמצריך תמחור מחדש של כל 2026.

עוד ב-

טראמפ העלה את המכסים ל-15%: "מדינות רבות עשקו את ארה"ב"

לכתבה המלאה

הכתבה אינה מהווה המלצה להשקעה. 
 

אלרואי אגם: חוקר ואסטרטג השקעות המשלב מומחיות בשוק ההון, הייטק ועולם הקריפטו. מספק ניתוחים ותובנות לאיתור הזדמנויות השקעה בנכסים מסורתיים ודיגיטליים.