משבר הקורונה שיקף לכולנו את העובדה שמערכת הבריאות מאופיינת בפעילות מורכבת ממשתנים רבים ולכן מציבה אתגרים שאת חלקם קשה לצפות. כמו בכל מערכת מורכבת, גם במערכת הבריאות נדרש תיעדוף של נושאים ומשימות, אולם החובה המוסרית הראשונית שלנו היא לשמור על בטיחות הטיפול בראש סדר העדיפויות של כל הגורמים במערכת. האמרה “ראשית אל תגרום נזק” או “Primum no Nocere” המיוחסת להיפוקרטס, משקפת היטב את המטרות של תרבות בטיחות הטיפול שנועדה להפחית את הסיכון לקרות אירועים שבהם נגרם למטופל נזק גופני או נפשי. 

פרסום הדוח To Err is Human על ידי ה- Institute of Medicine (IOM) בשנת 1999 (1) גרם להתייחסות חדשה לניהול סיכונים ברפואה. הגישה המסורתית קודם לפרסום הדוח הנ"ל אופיינה בעיקר בתגובה ריאקטיבית לאירוע שבו התרחשה טעות רפואית שגרמה נזק למטופל, תגובה שהתבססה בדרך כלל על הליך משפטי או פשרה שהובילו לפיצוי המטופל הנפגע על ידי חברות הביטוח. 

התבנית הריאקטיבית הזו קבעה תפישה משובשת, שלמרבה הצער עדיין קיימת בציבור וגם בקרב חלק מהצוות המטפל, לפיה ניהול סיכונים ברפואה קשור רק להיבטים מדיקו-לגאליים. אחד הדגשים החשובים בדוח של ה- IOM  קבע שרוב הטעויות הרפואית לא נובעות מהתנהלות רשלנית של פרט או של הצוות הרפואי ("תפוח רקוב"). ברוב המקרים, טעויות נגרמות בגלל כשלים של המערכת, תהליכים, תנאים או סביבת עבודה שלא תואמים לצרכים ואלה גורמים לאיש הצוות לטעות או מפריעים לו להימנע מטעות. הדוח של ה- IOM הוביל לשינוי והתניע פעילות פרו-אקטיבית שנועדה להפחית את הסיכון להתרחשות טעות רפואית ברת מניעה ולקדם תרבות ארגונית של בטיחות הטיפול. 

סיכון מוגדר כפוטנציאל לגרימת נזק. נזק יכול להיות בריאותי (פיזי ונפשי), כלכלי, חברתי, תדמיתי ועוד. מקובל להעריך את מידת הסיכון (בדרך כלל בסולם 1-5) על בסיס 3 משתנים: א. חומרת הנזק שיסב במידה ויתממש.  ב. ההסתברות שהסיכון יתממש.  ג. באיזה מידה הסיכון ניתן לאיתור. מכפלה של שלושת הערכים האלה (בסולם 1-5), נותנת את הערך של מדד הסיכון בו מקובל להשתמש לתיעדוף הטיפול בסיכונים השונים.

ניהול סיכונים כתחום מקצועי מובחן קיים מזה שנים בעולמות תוכן עתירי סיכונים כדוגמת תעופה, בנקאות, תעשיה ועוד. ניהול סיכונים כולל בנוסף לעיסוק הריאקטיבי, שני חלקים נוספים: א) אינטר-אקטיבי - ניהול האירוע החריג כדי להפחית את הנזק שנגרם כתוצאה של התממשות הסיכון. ב) פרו-אקטיבי – ייזום וביצוע פעילות לאיתור סיכונים במגוון נושאים והגדרת בקרות לסיכונים כאלה. מה מנהלי סיכונים ברפואה יודעים לעשות? הם מיומנים בהפקת לקחים מאירועים חריגים, טעויות וכשלים. 
 
בנוסף, הם יודעים לאתר סיכונים בפעילות הרפואית וכך לשפר תהליכי עבודה שישדרגו את בטיחות הטיפול. מנהלי סיכונים מסתכלים על חלקיה השונים של "המערכת" לאיתור גורמים שתורמים להתממשות סיכונים ויודעים להגדיר פעילויות אופרטיביות שישומן מפחית את חומרת הסיכון. יחידות לניהול סיכונים ובטיחות הטיפול הוקמו בהנחיית משרד הבריאות בכל בתי החולים ומוסדות הבריאות בקהילה והן מהוות יחידות מטה בהנהלת המוסדות. 

המטרה של החברה לבטיחות הטיפול וניהול סיכונים ברפואה (נסב"ר) היא לקדם את בטיחות הטיפול בכל מסגרות הבריאות בישראל, בקהילה ובבתיה"ח. הגיוון הרב-תחומי של חברי נסב"ר משקף מסר חשוב לפיו עבודת צוות רב-מקצועי היא נדבך מהותי בקידום תרבות של בטיחות. להוראה ולמידה של בטיחות הטיפול יש משקל מכריע בהטמעת תרבות של בטיחות. 
להבטחת בטיחות ובריאות הצוות המטפל נדרשת סביבת עבודה מותאמת למשימות, זמינות ונגישות למיגון הצוות בפני סיכון של הידבקות טיפתית (כגון חשיפת אנשי הצוות להידבקות בנגיף הקורונה), הגנה מפני זיהומים נרכשים בגלל דקירות ברות-מניעה של מחטים במהלך נטילת בדיקות דם, חשיפה לקרינה מייננת ולחומרים טוקסיים ועוד. במסגרת הכינוס נתייחס גם לבטיחות הצוות בהקשר לאלימות המופנית כלפיו ולבריאות הנפשית של המטפלים עם תשומת לב מיוחדת לפיתוח החוסן ומניעת השחיקה של אנשי הצוות. אין ספק שאנשי צוות שזוכים לפעול בסביבת עבודה בטוחה עם אמצעי המיגון המותאמים לסיכונים אליהם הם חשופים, יכולים להעניק טיפול איכותי ובטוח יותר למטופלים שלהם ולכן חשובה העלאת המודעות לנושא.       

עוד ב-

שת"פ טיפולי: נחשף המקצוע החדש והמפתיע בעולם הרפואה

לכתבה המלאה

פרופ' עמי פישמן מכהן כיו"ר החברה לבטיחות הטיפול וניהול סיכונים ברפואה (נסב"ר),  סגן מנהל מרכז רפואי רבין, מנהל המערך לאיכות, בטיחות הטיפול וניהול סיכונים, הפקולטה לרפואה – אוניברסיטת תל אביב