אחת הרעות החולות שהתפשטה בקרב הציבור הישראלי היא ההתמכרות להלוואות ואף להלוואות יקרות. אדם מבקש לרכוש רכב, מכשיר חשמל או אפילו לערוך קניות בסופר והוא מיד יותקף על ידי מציע אשראי שיבקש לסייע לו לממן את הרכישה באמצעות הלוואה צרכנית יקרה.

לא מיותר לציין, כי רמת האוריינות הפיננסית הנמוכה בישראל תורמת להתפשטות ההתמכרות להלוואות ולעובדה המצערת שכארבעים אחוזים מממשקי הבית חיים באוברדרפט תמידי. עם יד על הלב, כמה מכם מנסים לנהל תקציב הוצאות והכנסות מאוזן שיאפשר לכם להיגמל מאוברדראפט יקר?

הבנקים וחברות האשראי חוגגות ומנצלות את התחרות הנמוכה בתחום, כמו גם את חוסר ההבנה הפיננסית של רבים בציבור, כדי לגבות ריביות מופרזות. ריביות שכלל אינן מגלמות את הסיכון הקיים בהלוואות. כתוצאה קפצו רווחי הבנקים ורווחי חברות האשראי לגבהים חדשים. ואילו החוב של משקי הבית ממשיך לעלות ולא לרדת מהרמה הגבוהה של למעלה מארבעים ושניים אחוזים מהתוצר. רק לשם ההשוואה, כאשר סיימתי את תפקידי באוצר, בשלהי שנת 2007, השלים החוב הפרטי ירידה לרמה של שלושים ושישה אחוזים מהתוצר (מרמה של שלושים ותשעה אחוזים ערב כהונתי). הפער באחוזים, למי שמתבלבל, הוא סכום עתק של מאה ועשרים מיליארד שקלים נוספים, ששה אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי. או במילים אחרות, נטל חוב נוסף של כחמישים אלף שקלים בממוצע לכל משפחה בישראל. 

לא זו בלבד שנטל החוב על משקי הבית עלה באופן חד אלא שגם הרכב הנכסים של עם ישראל השתנה לרעה. משפחות רבות הגדילו את נתח ההשקעה בדיור בתיק הנכסים המשפחתי מחשש שמא החסכון שהם צברו כל חייהם לא יספיק כדי לסייע לילדים לרכוש דירות לעצמם כאשר אלה יגיעו לבגרות. הבעיה עם ההשקעה הזו בדיור שהיא נושאת תשואה מאוד נמוכה ולכן פוגעת בצבר ההון של המשפחה לטווח ארוך, כמו גם מסיטה כספי חסכון מהשקעה במפעלים, בעסקים ובתשתיות ייצור להשקעה בקירות שלא מייצרים דבר וחצי דבר. 

ואילו הילדים בחלקם מסרבים להשתתף במרוץ העכברים הזה. משפחות צעירות רבות פשוט עוזבות את הארץ. בעוד שהתרגלנו מזה עשרות בשנים לקצב גידול אוכלוסייה של שני אחוזים בשנה, הנה בשנתיים האחרונות צנח שיעור הגידול לכאחוז אחד בלבד. חלק מהשינוי נובע מירידת הפריון וחלק גדול עקב עזיבה של צעירים את הארץ. ירידת הפריון היא פועל יוצא ישיר מחוסר היכולת של צעירים לפרנס שלושה ילדים. עם ישראל שקידש את קדושת החיים מתרגל לחיות במדינה שזוג צעיר חושב שבע פעמים האם להביא לעולם ילד שלישי או לוותר. ואילו אחרים פשוט מצביעים ברגליים ועוזבים. כמאה וחמישים אלף איש, מלח הארץ, עזבו את ישראל בשנתיים האחרונות. 

ואילו כלי התקשורת המסחרית ממשיכים בשלהם. הערוצים ממשיכים להריץ מועמדים פוליטיים משני המחנות שאין להם ולו בדל של תכנית עבודה (שלא לומר בדל של אמינות) לטפל בבעיותינו הכלכליות והחברתיות. פוליטיקאים שמסתפקים בהתקפות בלתי פוסקות על המחנה שכנגד, כביכול המחנה הנגדי הוא הרבה יותר גרוע. האמת העצובה היא ששני הצדדים צודקים. האחד דבר והשני צרעת ושניהם שומרים על ההון שלטון במדינה שהפך את ישראל למדינה באוברדרפט.

עוד ב-

התחרות בתחום הפנסיה מצטמצמת ואת המחיר משלם הציבור הרחב

לכתבה המלאה

* הכותב הוא יו"ר המפלגה הכלכלית וראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו