תהיו הנדלים: מדוע שרי הממשלה נמנעים מביקורי הניחומים?
ישראל נמצאת בגל טרור קשה וכואב, ומנהיגים אמיתיים צריכים לדעת להיות גם במקומות שהם לא אזורי הנוחות שלהם. ברור שנוח יותר להופיע בכנסי פעילים, אבל דווקא עכשיו צו השעה הוא לעמוד מול האנשים שכועסים ושונאים
שלוש לוויות קורעות לב התקיימו בשישי האחרון. ילד בן 6 שראה את אבא שלו נרצח באכזריות בלתי נתפסת מול עיניו מכסה את הקבר שלו, 16 יתומים סך הוכל ודמעות שמפלחות את הלב. בין המשתתפים הרבים צצים גם פרצופיהם של שיקלי ובן גביר אבל נציג של הממשלה אין בנמצא. שוב. וזה לא מקרי.
במזכירות הממשלה מיהרו לתדרך את העיתונאים: "המשפחות ביקשו שלא נגיע", אלא שהמציאות קצת מורכבת יותר. במשרד הפנים יצרו קשר עם קברניטי העירייה ובשיחה קצרה למדי אמרו שהשר מתן כהנא יישלח למשימה. בעירייה הסבירו שזה קצת רגיש בפרט כשמדובר במתן כהנא, שתהיה לוויה קצרה והשיחה הסתיימה בזה שהשר יגיע לעיר ב-11:45.
"הם ביקשו לתאם איתנו, אמרנו אתם רוצים-תבואו, אנחנו לא יכולים להגיד לא לבוא. האווירה קשה, זה יכול לגרור פרובוקציות אבל זו כמובן החלטה שלכם", אומרים גורמים בעירייה.
חלפה שעה, חלפו שעתיים, ורכב השר לא הגיע עד לרגע זה. בממשלה החליטו לוותר. זה לא מקרי.
זה ברור שהגעת נציג ממשלה הייתה מלווה גם בפרובוקציות כאלה ואחרות ואף יועץ תקשורת לא רוצה שהפוליטיקאי שלו יהפוך לגיבור הסרטונים הוויראליים של היום. אז נמנעים.
במצב רגיל, אפשר להבין למה פרובוקציות לא תורמות דבר ולמה עדיף להימנע כדי לכבד את הלוויות והאבל. אבל אנחנו לא שם. ואם לא רוצים לוויות, חייבים לפחות להגיע לביקורי הניחומים.
ישראל נמצאת בגל טרור קשה וכואב, ומנהיגים אמיתיים צריכים לדעת להיות גם במקומות שהם לא אזורי הנוחות שלהם. תראו את השר יועז הנדל. בשקט בשקט הוא פוקד את סוכות האבלים גם כשמדובר בפלג הכי קיצוני של בית שמש. הוא שם, סופג קצת נאצות אבל יושב עם המשפחות ומסתכל להן בלבן של העיניים.
ואתם יודעים מה, בדרכו הנעימה והמיוחדת מצליח גם לנחם. להראות אכפתיות, שהם לא לבד.
בעיניי, הפקרה מוחלטת של הזירה הזאת היא עצימת עיניים אל מול הפילוג שהולך ומתעצם בחברה שלנו. בסוף ובהתחלה, כל אחד דואג לצבא מאמיניו ומצביעיו ומעבר לנאומים וראיונות יפים עם הסיסמה החבוטה: "צריך לאחד את העם". בפועל, השטח מופקר.
ברור שנוח יותר להופיע בכנסי פעילים וכדומה, אבל דווקא עכשיו צו השעה הוא לעמוד מול האנשים שכועסים ושונאים. הרי מה יוצרת ההימנעות? מלבה את השיסוי בעזרת כל מי שרוכב עליה וזורק עוד שמן למדורה. מנהיגים גדולים יודעים לעמוד גם בסיטואציות קשות כמו שעשו רבין ושרון. ואי אפשר שלא לציין את אצילות הנפש בה הגיב ראש הממשלה בנט אל מול הסיטואציה המביכה בטקס הזיכרון.
לא לפחד. חברי הממשלה עושים כטוב בעיניהם או יותר נכון כטוב בעיני יועצי התקשורת והאסטרטגיה שלהם, אבל עם כל הכבוד לאווירת "סיום הקורס", אחרי 19 נרצחים, כדאי שגם בנט ולפיד יתרגלו לאירוע ויתחילו לנהל גם את אגף השכול. כולנו עם אחד? זה הזמן להראות את זה.
