בס״ד

י״ב אדר, 1927, שעת חצות הלילה, אל לובי מלון בולשוי במוסקבה נכנס יהודי חרדי נשוא פנים, בדלפק הקבלה ניצב צעיר, עיניו רושפות שנאה ״הפקיד החדש הזה .. הנני חושד כי עברי הוא…״ כותב האורח ביומנו.

במשטר בו כולם חשודים עד שלא הוּכְחָה חפותם מתפתחת שיח על הסיבה לשמה האורח מגיע בשעה כה מאוחרת אל המלון, בשלב מסויים הטונים עולים והפקיד חושף את מוצאו כשהוא עובר להטיח איומים ביידיש: ״לא יעזור לך ׳ראש הגמרא׳ שלך, אנחנו - החברים היהודים במפלגה הקומוניסטית יודעים מי אתה!״.

״מי אני, יודעת כל רוסיה .. אך מי אתה, אף אחד לא יודע..״ משיב האורח בנחת לפקיד שצעק בתגובה: ״עכשיו אצלצל למשטרה שיבוא לאסור אותך״.

למרות הסכנה האדירה ״עשיתי פנים מאירות, ושחוק קל על שפתיי״ כותב האורח ביומנו, הוא יקפיד להראות להם שאינו מתרגש גם כאשר הצעירים הללו יממשו את איומיהם, יובילו למאסרו ורק בניסי ניסים הוא יצא לחופשי כמנצח. כאן בלובי הוא רק השיב בנחת ״טרם שמעתי שיעצרו אדם על לא עוול בכפו״ ועלה לחדרו להמשיך בענייניו.

האורח הוא רבי יוסף יצחק שניאורסון שהקפיד לתעד ביומנו את אירועי חייו, הפקיד היה עוד סיפור טראגי של יהודי שלחם בחירוף נפש נגד אחיו שומרי המצוות בהם ראה מורדי אור וקדמה כדי לבסס שלטון שתוך זמן קצר יוציא אותו עצמו להורג בלי משפט.

מאבקו של רבי יוסף יצחק לא היה רק לשמור על היהדות, אלא גם כדי להוכיח שהרדיפה שנעשתה בשם החוק אינה אלא מבוע של שנאה עצמית לכל מה שרוח יהודית נושבת ממנו, בעוד החוק בבסיסו מאפשר שוויון ושמירת מצוות, את השקר הזה הוא ביקש לחשוף
דברי הימים האפלים ההם מתכתבים בעצב עם המצב בארץ. נושא הגיוס הוא כסות בלבד לבעיה שצצה כל פעם במסכה אחרת: יהודית או דמוקרטית, איזו מדינה הקמנו כאן? הכביש סופג הכל, פעם הוא נחסם נגד הרפורמה, פעם נגד גיוס בחורי ישיבה, הכל פרי תסכול לציר שאותו לעולם לא נוכל לחסום, התהייה מי אנחנו ועל איזה מסלול היסטורי כולנו נוסעים.

השבת נחגוג 99 שנה לניצחון הרוח של רבי יוסף יצחק על הקומוניזם עם שחרורו מאימת הכלא הסובייטי, גם אז היו אלה יהודים שיזמו והובילו אותו אל גיא ההריגה בשם החוק. אסור לנו להגיע לשם שוב. עלינו לזכור שהבסיס לקיומנו כאן הוא היהדות, בשמה שבנו לארץ אבותינו בה אפילו הכביש הוא של אבא שלנו, אבא שבשמים של כולנו, ולאף אחד אין זכות לחסום אותו, כפי שאף אחד לא באמת יכול לעצור את העם הזה.

שבת שלום.