25 בפברואר 2024, יממה וחצי לפני הבחירות הכל כך מותחות וכל כך צמודות בקרית מוצקין בין ראש העירייה הוותיק חיים צורי למועמד ציקי אבישר, התפרסמה הקלטה מסעירה.

את ההקלטה פרסמו דורון גרינברג ואיילת צור לוי, יריבים פוליטיים של צורי לצד הכיתוב הדרמטי: "חשיפה חשיפה חשיפה, ממה פוחד חיים צורי ראש העיר לשעבר, הנבצר והנאשם בפלילים לפי הקלטה לכאורה שהגיעה אלינו ומצורפת כאן". 

בהקלטה נשמע אדם שקולו דומה לקולו של צורי, כביכול חושף את פחדיו: "אה, אם ציקי מנצח אני גמרתי את הסיפור, גמרתי. אם מוציאים דברים שעשינו, אני גומר בכלא. הוא בן זונה אני מכיר אותו. השרץ הזה לא יספיק להיכנס לעירייה הוא פותח את כל המסמכים שם אותי בכלא...".

צורי, שגם ככה היה מושעה מתפקידו בגלל כתב אישום שהוגש נגדו, נאבק על המשך כהונתו וטען מיד שמדובר בזיוף גס. לאחר ששלח מכתב התראה לשניים, ההקלטה הוסרה, אבל בבחירות שהתקיימו אז הוא הפסיד בהפרש של 194 קולות בלבד. 

בתביעה שהגיש נגד שני המפרסמים, טען צורי כי לפרסום נחשפו אלפי אם לא עשרות אלפי אנשים בפייסבוק ובווטסאפ וכי לא מן הנמנע שהפרסום הכוזב גרם להפסדו בבחירות לראשות העירייה. לטענתו מדובר בפרסום לשון הרע שלא בתום לב.

גרינברג וצור לוי טענו מצדם שהקלטת הגיעה אליהם כפי שהיא, ושהאמינו באמיתותה. לדבריהם, האינטרס הציבורי חייב אותם לפרסם את הקלטת, במיוחד לנוכח העובדה שצורי נאשם בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. הם אף טענו שלא היה להם זמן לבצע בדיקות מקיפות לפני הפרסום, בשל קרבת מועד הבחירות.

אלא שהשופט שלמה מיכאל ארדמן לא קנה את הטיעונים האלה. בפסק הדין הוא כתב: "גם כאשר מתקיים מסע בחירות, לא הכל מותר. לא ניתן להשחיר דמותו של מועמד במסגרת ויכוח פוליטי, רק מתוך מטרה לגרום לו שלא להיבחר", הדגיש השופט, שהוסיף כי הדבר מותר רק אם "הדברים הינם אמת או מתיישבים עם חובת תום הלב".

מה שהפך את הפרסום לבעייתי במיוחד, לדעת השופט, היא הפזיזות שבה פעלו הנתבעים. "הנתבעים לא ביצעו ולו בדיקה מינימלית לבחון את האותנטיות של הקלטת", קבע השופט. "הם לא בדקו מי הוא השולח, האם מדובר במקור אמין... הם פעלו בפזיזות תוך אדישות לשאלה האם הקלטת אותנטית אם לאו". 

הנתבעים אפילו לא טרחו להתקשר לצורי לבקש את תגובתו לפני הפרסום - צעד בסיסי בעיתונאות אחראית. העובדה שהפרסום אירע יממה וחצי בלבד לפני הבחירות לא מהווה תירוץ, לדעת השופט. "העובדה כי תוכנה של הקלטת מתיישב עם הנרטיב של הנתבעים במסע הבחירות שלהם כנגד התובע, כי מדובר בראש עיר מושחת שאינו בוחל במעשים פליליים,  אינה מצדיקה פרסום עובדות מכפישות בלא בדיקה מינימלית".

השופט דחה גם את הטענה שמדובר ב"תביעת השתקה". לדבריו, "המשפט הישראלי מכיר בכך שיש להגן על שמו הטוב של איש ציבור, ולשון הרע כנגדו פסול, אלא אם עומד במגבלות החוק".

בקביעת גובה הפיצוי, שקל השופט ארדמן את העובדה שמדובר בפגיעה קשה בתובע, אך גם את העובדה שהנתבעים הסירו את הפרסום לאחר שקיבלו מכתב התראה, אם כי לא התנצלו, ואת העובדה ששמו הטוב של צורי נפגע עוד קודם לפרסום בשל כתב האישום שהוגש נגדו.

עוד ב-

איש המחשבים הורשע: כך סייע לראש העיר לחדור לפרטיות התושבים

לכתבה המלאה

בעניין הקשר בין פרסום הקלטת להפסד של צורי בבחירות, ציין השופט כי "אין ספק שלתובע נגרמה פגיעה אישית וציבורית מפרסום הקלטת, גם אם לא ניתן להוכיח כי גרמה להפסדו בבחירות.. על כך יש להוסיף, כי הפרסום הגיע למאות אם לא לאלפי אנשים במועד קריטי לתובע, וכי הנתבעים לא הודו כי הפרסום היה מוטעה ולא התנצלו". לבסוף, חייב השופט את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לצורי 25 אלף שקלים, בתוספת 7,000 שקלים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.