בארץ

כך ההבטחה שהענקתי לאבי המנוח הציבה אותי בחזית החסד

באותו רגע כואב, מול מיטת אבי דדי גראוכר ז"ל, הבטחתי לעצמי שאמשיך בדרכו ואתייצב לצד כל מי שזקוק לעזרה. ב-7 באוקטובר, הבנתי שאני במשימה. מצאתי את עצמי בחזית החסד ומוביל פרויקטים של תמיכה

שי גראוכר | 19/3/2025 17:48 1

אווירה קשה ריחפה מעל בית העלמין כשעמדתי עם משפחתי בהלוויית אבי דדי גראוכר ז"ל. בנפש סוערת, באותו רגע כואב, מול מיטתו, הבטחתי לעצמי ולאבי שאמשיך בדרכו - שאהיה שם עבור כל יתום ואלמנה. להתייצב לצד כל מי שזקוק ולהמשיך במורשת החסד שהיה כל עולמו.

עבורי, נקודת הציון הראשונה של מלחמת 'חרבות ברזל' התרחשה כבר חודש לפני ה-7 באוקטובר, ברגע המטלטל ההוא כשקיבלתי על עצמי את עול החסד ב-10.9.23. לא שיערתי בליבי כמה מהר ובאיזו עוצמה זה יהיה נחוץ.

(צילום: שלומי כהן)

חודש לאחר מכן, ב-7 באוקטובר, היום שנחקק בזיכרון הקולקטיבי כיום של כאב ותדהמה, הוא היום ששינה את עולמנו מקצה לקצה. בזמן שהשעות נעצרו מלכת והלבבות התמלאו בדאגה, הבנתי שאני במשימה, בתוך שעות וימים. מצאתי את עצמי בחזית החסד, מוביל עשרות פרויקטים של תמיכה, במירוץ נגד הזמן לעזור לכל מי שזקוק.

(צילום: שלומי כהן)

עבדנו יומם ולילה מתוך תחושה של שליחות. מעגלי הנתינה הלכו והתרחבו; מהשטח בקו החזית ועד העורף, מהמפקדים והחיילים בשטח ועד המשפחות, הפצועים בבתי החולים ומרכזי הקליטה. מה שהחל עם תרומת ציוד לחיילים, הסיוע למשפחות השכולות ולמי שנקלע למציאות הקשה – הפך למפעל אדיר של חסד בזכות רבים.

(צילום: שלומי כהן)

בהמשך, במהלך מפגשים עם שורדי השבי נחשפתי לעדויות שהלב פשוט לא יכול להכיל. אותם גיבורים ששרדו את הגיהינום, רק בנס, כל אחד מהם אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ, כל אחד מהם סיפור על תופת וחיים, חושך ואור. לרגע חשבתי שבאתי אני בא לחזק אבל הם אלו שחיזקו אותי. כמה אמונה, כמה גבורה, כמה עוצמה בוערת בליבם.

בין כל המפגשים המרגשים היה רגע מטלטל ביותר, כשפגשתי את אלי-ה כהן, ניצול השבי, שהיה כלוא במרתפי הגיהינום יחד עם אורי דנינו ז"ל. אורי, גיבור אמיתי שנחטף במסיבת הטבע ברעים, ניסה להציל אחרים באותה שבת שחורה. הוא היה יכול לברוח אבל בחר לחזור פנימה, והיה מוכן לשלם את המחיר היקר ביותר כשנחטף ונרצח בשבי.

שם, בעומק הזוועה, במרתפי הגיהינום, בין מסרקות הברזל הוא לחש לאליה: "אם אני לא יוצא מפה בחיים – תבטיח לי שתכתבו ספר תורה לעילוי נשמתי". אליה שרד. אורי לא שרד. בזכות עדותו של אליה מהשבי, קיבלנו את הזכות לקיים את צוואתו ולכתוב ספר תורה לזכרו של אורי.

בכך, ביקשנו להחזיר מעט אור למשפחתו ולעשות נחת לנשמתו. לפני שסיימנו את כתיבת האותיות, נסענו לקברו של אורי דנינו עם הפרוכת של הספר תורה. הנחנו אותה שם, להתפלל ולעורר רחמים ברגע כזה מסוגל. ושם, ליד קברו, פגשנו משפחה נוספת – אם שעומדת עם בתה על קבר בנה הגיבור, והיא בוכה.

"כל כך חיכינו לפגוש את השכנים של הבן שלנו", היא אמרה. לאחר שביקשנו לשמוע את סיפורה, היא ביקשה דבר אחד - לעשות עבור בנה נתן ספר תורה, שיהיה לו נחמה, שיהיה לו זיכרון נצח. בזכות אנשים מדהימים, זכינו להשלים לא רק את ספר התורה של אורי דנינו ז"ל ומשפחת ביבס ז"ל, אלא גם את הספר של אותו חייל אהוב, למען נשמתו הטהורה.

אורי דנינו ז"ל לא רק בחייו אלא גם אחרי לכתו, המשיך להשפיע טוב, להאיר, לחבר לבבות. עכשיו אנחנו מבקשים שיפעל ויבקש רחמים מלמעלה על שאר החטופים, על עם ישראל ושנראה סוף לכאב.

יום המעשים הטובים הוא תזכורת נפלאה. ביום מיוחד הזה רבים יוצאים לבצע מעשה טוב – קטן או גדול – למען האחר. האמת היא שכל יום הוא הזדמנות טובה וכל אחד יכול לקחת חלק ולהשפיע. לא צריך להוביל ארגון או פרויקט ענק כדי לעשות שינוי.

(צילום: שלומי כהן)

לפעמים חיוך, מילה טובה, מעשה קטן של חסד הם בדיוק המעשים הטובים שבונים חברה של חסד ואחדות. נתינה היא לא עול אלא זכות גדולה שממלאת את הנותן לא פחות מהמקבל. תנצלו כל הזדמנות להיות טובים, לאהוב ולסייע לאחר, זה הכוח החזק ביותר שלנו כעם. בואו נפיץ את האור הזה, וביחד בטוב ננצח.