בארץ

בלי שינוי, נקרוס: ישראל לא יכולה להחזיק על כתפיה את החרדים

הפערים הגוברים בגיוס, בתעסוקה, במיסים ובהשכלה הופכים את המגזר החרדי לנטל כבד על כלל החברה הישראלית. גיוס חובה, קיצוץ קצבאות ללא השתתפות ורפורמה חינוכית – הם תנאי הכרחי להמשך קיומה של החברה הישראלית

ד"ר אורי זקס | 15/7/2025 19:06

רצועת עזה (צילום פלאש 90/ אורן כהן, shutterstock)

התרגלנו לחשוב שהאיום הכלכלי-ביטחוני הגדול ביותר על ישראל מקורו באיראן ושלוחותיה, אבל האמת היא שהאיום האמיתי שוכן ביננו. אולי לא נעים לשמוע זאת בצורה בוטה, אך הציבור החרדי מהווה כיום אתגר מרכזי לישראל מבחינה ביטחונית, כלכלית וחברתית, שלא אחת מערערת את יציבות הממשלה.

יעידו על כך האיומים החוזרים ונשנים של המפלגות החרדיות בשבוע האחרון, שאם לא יעבור חוק ההשתמטות המאבק יוחרף ועתיד הממשלה בסכנה. כולנו מכירים מקרים יוצאי דופן: אמן חילוני שלא שירת, או גוף התנדבותי חרדי מוערך כזק"א, אך אינם מייצגים את הכלל.

על פי נתוני מרכז המידע של הכנסת, נכון לשנת 2022 - 37.1% מהפטורים מצה"ל ניתנו לגברים חרדים ושיעור הגיוס בפועל עמד על פחות מ־1% בקרבם. לעומת זאת, בקרב חילונים שיעור הגיוס הוא מעל 85%. בתל אביב שיעור הגיוס עומד על 75%, גבוה מהממוצע הארצי.

המצב כיום חמור אף יותר, כאשר חיילי המילואים קורסים תחת הנטל בצל המלחמה המתמשכת. אליהם מתווספים חיילי הסדיר שנדרשים להארכת השירות או להמשך ישיר למערך המילואים עם תום השירות.

בעוד האוכלוסייה החרדית גדלה בקצב של למעלה מ-4 אחוזים לשנה ביחס לאוכלוסייה הכללית, שגדלה בפחות מ-2 אחוזים, הציבור הכללי קרוב לקריסה הרסנית. לכן, גיוס החרדים יוכל להקל על העומס, לאפשר שגרה אזרחית טובה יותר למשרתים, ולחזק את תחושת השוויון והסולידריות החברתית.

מלבד הנטל הצבאי, בל נשכח את הנטל הכלכלי של המגזר החרדי על החברה. למרות שרבים טוענים כי המדינה מממנת "רק" קצבאות ילדים לילדים חרדים, בפועל היא מממנת גם בתי ספר, שירותי בריאות ותשתיות.

מדובר בהוצאה ציבורית רחבה ומצטברת, אשר נושאים בה בעיקר משלמי המיסים מהמגזר החילוני והדתי-לאומי. קבוצה אחת נושאת בנטל ואחרת נהנית מהשירותים אך משתתפת פחות במימונם.

מחקר מקיף שפורסם ברבעון לכלכלה חושף נתונים מדאיגים מאוד. על פיו, משק בית חרדי מקבל מהממשלה כ־6,000 שקלים יותר ממה שהוא משלם מדי חודש. לעומת זאת, משק בית יהודי לא־חרדי משלם כ־6,100 שקלים יותר ממה שהוא מקבל מדי חודש.

כלומר, ישנה העברה נטו משמעותית בין קבוצות האוכלוסייה. העברה אשר הנה תוצאה של מספר הילדים הגבוה במשפחות חרדיות. בנוסף, המיסוי הישיר על משקי בית חרדים נמוך, בשל שיעור תעסוקה נמוך והכנסה ממוצעת נמוכה.

גם בתחום ההשכלה הגבוהה, הפערים ניכרים. לפי ניתוח של פרופ' דן בן־דוד ממכון שורש, רק מחצית מבוגרי מכינות חרדיות נרשמים ללימודים אקדמיים ורק 59% מהם ממשיכים מעבר לשנה הראשונה.

אחת הסיבות לכך היא היעדר לימודי ליבה במערכת החינוך החרדית – במיוחד מתמטיקה, אנגלית ומדעים – מה שמקשה על השתלבות באקדמיה ובשוק העבודה המודרני. נוסף לכך, פערים תרבותיים ותשתיתיים יוצרים קושי להתמיד במסלולים רגילים של השכלה גבוהה.

אף שהמסמך מתמקד בציבור החרדי, חשוב להתייחס גם לציבור הערבי, גם הם אינם משרתים שירות חובה בצה"ל. משק בית ערבי מקבל מהממשלה רק כ־1,037 שקלים – הרבה פחות ממשק בית חרדי.

בנוסף, נתוני הלמ"ס מצביעים על ירידה מתמשכת בשיעור הילודה במגזר הערבי, והוא מתקרב לממוצע היהודי הלא־חרדי. חלקים גדלים בציבור הערבי גם משתלבים בשוק העבודה ובמערכת ההשכלה.

שילוב החרדים הוא אתגר לאומי המחייב חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח. יש להגדיר יעדים ברורים לשילוב בתעסוקה ובשירות, לקשור קצבאות לזכאות המבוססת על השתתפות ולחייב כל אזרח בשירות – צבאי או אזרחי.

במקביל, יש להשקיע ברפורמה חינוכית עמוקה שתבטיח לימודי ליבה איכותיים כבר מהחינוך היסודי. עקרון "אין שירות – אין זכויות עודפות" אינו ענישה – אלא ביטוי בסיסי של שוויון אזרחי. רק כך, ניתן לחזק את הלכידות החברתית ולשמור על חוסנה הכלכלי והביטחוני של מדינת ישראל. אחרת, השבר הפוליטי עשוי להפוך בקרוב לאיום קיומי.