השיח הציבורי סביב סוגיית גיוס הישיבות ממשיך להסעיר את המדינה, כשהשאלה המרכזית היא, איך אפשר להביא לשינוי אמיתי בשטח בלי התלקחות רחובות? במהלך דיון על אכיפת חובת השירות והטלת צווי מעצר על עריקים, הציג הפרשן הפוליטי עמית סגל ניתוח נוקב שמציב מראה מול מאמצי הכפייה הפלילית.

סגל טען כי אכיפה אלימה ומעצרים פומביים לא מובילים לגיוס, אלא מייצרים תגובת נגד הפוכה שדוחקת גם את הזרמים המתונים בציבור החרדי לעבר עמדות קיצוניות. בדבריו הדגיש "מעצר עריקים לא יביא חרדים לצבא. זה לא יביא אותם. זה רק גורר את כל החרדים לזרועותיו הפתוחות של הפלג הירושלמי, והדרך לאמירות שראינו אתמול מהרב לנדו, מדברים ב-2025. הדרך מאד מאד קצרה. הדרך היא הדרך הכלכלית. לא תוכל לקחת אדם שלא גדל על האתוס הזה, שמבחינתו משהו שגדל עליו זה טקסטים כמו של הרב לנדו, ולהפוך אותו לחייל גולני, ולהקל את העומס על המילואים. כן תוכל לעשות להגיד, חברים, במדינת ישראל, לא משתלם יותר להיות משתמט מאשר להיות חייל. אולי, עדיף להפך. כל עוד ימשיכו להכות על המסמר הלא נכון, אנחנו נידונים סתם להעלאת גירה, תמונות קשות, ואפס תוצאות בשטח".

עוד ב-

עמית סגל נגד הדיווח על המעבר הדרמטי: "פמפלט תעמולתי"

לכתבה המלאה

דבריו של סגל מתייחסים ישירות לסערה שפרצה בעקבות נאומו התקיף של מנהיג הציבור הליטאי, הרב דוב לנדו, שיצא בהתקפה חסרת תקדים נגד גיוס חרדים וביקר בחריפות את התפיסה הדתית-לאומית. הניתוח של סגל מחזק תפיסה הולכת ורווחת במערכת הפוליטית: במקום עימות חזיתי ומעצרי ראווה שמשרתים בעיקר את שולי הקצה, המפתח הריאלי היחיד לשינוי משוואת השוויון בנטל טמון בשינוי התמריצים הכלכליים, ביטול סובסידיות והטבות מחד, לצד הוקרה ותגמול משמעותי למשרתי המילואים והסדיר מאידך.