תקשורת ומדיה

מלחמת ישראל-איראן מנקודת מבטו של כתב שטח: סיכום מבצע "עם כלביא"

בתום 12 הימים של מלחמת ישראל-איראן, יונתן רווה, כתב ערוץ החדשות i24NEWS, מספר על עבודת העיתונאים והאופן בו הם חוו את מבצע "עם כלביא" בעת סיקור ההתפתחויות
יונתן רווה | 
מלחמת איראן ישראל (צילום shutterstock, ויקיפדיה)
ב-13 ביוני החל מבצע "עם כלביא", במהלכו מדינת ישראל הובילה מערכה מול איראן כאשר מטרת העל הייתה חיסול הדרג הצבאי ופגיעה בתשתיות הגרעין ובמערך הטילים הבליסטיים של מדינת האויב.
במסגרת המבצע, חוסלו לא מעט בכירים במשטר האיראני, ביניהם;  מפקד משמרות המהפכה, רמטכ"ל הכוחות המזוינים, מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה, מדעני הגרעין הבכירים ואף יועצו הצבאי של עלי ח'אמינאי, המנהיג העליון של איראן.
ישראל תקפה יותר מ-100 מטרות ברחבי איראן, כולל מתקני גרעין ומקומות מסתור של בכירים בצמרת הצבאית האיראנית. לצד ההישגים הצבאיים שגרפה מדינת ישראל במערכה מול איראן, נרשם נזק רב לעורף הישראלי. בתי מגורים ועסקים רבים נפגעו באופן משמעותי ממטח הטילים ורבים מהם נאלצו להתמודד גופים שונים כגון מס רכוש ורשות המיסים לצורך קבלת פיצויים וסיוע כלכלי.
בתום 12 הימים של מלחמה עם איראן, יונתן רווה, כתב ערוץ החדשות i24NEWS, בטור מיוחד ל-ice ובו הוא מציג את רצף ההתפתחויות של מבצע "עם כלביא" מזווית מבטם של העיתונאים בישראל. 
רמת גן
ישראל תוקפת באיראן אבל אין מה להתרגש, התחושה היא שכבר עברנו הכל. אחרי המתנה דרוכה האזעקות הראשונות מגיעות בתשע ואנחנו כמובן כבר באוויר עם משדרים חיים בלי הפסקה. העורך כבר יודע שאם יש נפילות אני קופץ. אזעקה, ממ"ד, בומים, נפילה ברמת גן, אני יוצא. 
שלושה רחובות מהיעד ורעפים שבורים על הכביש, זה בטח פה קרוב. אני ממשיך לנסוע עד המחסום, עוד 300 מטר הליכה, מסביב הכל שבור, לא מבין איך יכול להיות שהכל שבור ואין זירה, כשאני מתקרב זה כבר יותר ברור - הרס כזה עוד לא ראינו. 
ארבעה בתים, אחד מפורק ושלושה ריקים. רק שלד, הפיצוץ לקח איתו הכל, לכודים בממדים, כיבוי אש, וכאשר צועדים אי אפשר שלא לדרוך על זכוכיות. לאחר מכן, אני יושב לשיחה עם קצין משטרה. לדבריו, המבצעים "צוק איתן ו-"שומר חומות" לא דומים למערכה שישראל מובילה מול איראן. 
אני נכנס לאחד הבתים שלא נהרסו לחלוטין, אישה מבוגרת, מעצבת פנים במקצועה, מאפשרת לנו להראות לצופים את הבית שהשקיעה בו שנים של עבודה: סדקים מובנים עם לדים בתוך הקירות, שירותים עם כיור צף בלי מסגרת, אי מהמם במטבח, צריך להחליף הכל. עקב אזעקה נוספת, אני בורח למרחב המוגן ומדלג לנפילה הבאה בתל אביב.
ראשון לציון 
לזירה הזו אני מגיע רק לקראת הערב, לא מוכן למה שאראה. בתים פרטיים, יפים, רחובות שלמים שנפגעו, לצערי ישנם שני הרוגים בזירה. אני שואל קצין מפיקוד העורף לקבלת מידע בנושא והוא מסביר שזה הטיל עם הכי הרבה חומר נפץ שנחת בשטח ישראל. לטענתו, שני התושבים שנהרגו  לא נכנסו לממ"ד, איזה כאב לב. 
אני מטייל בתוך הרחובות ותופס קבוצת אנשים עם חולצות לבנות, מדובר במתנדבים. הם מספרים כי שמעו שהרבה בתים נפגעו ולכן הם החליטו להגיע לעזור לתושבים. אחד מטאטא שברי זכוכיות, אחר מחלץ מהבית מכשירי חשמל שנשרפו, טיפה אור בתוך החושך. אני מנסה להעביר לצופים את מה שהעיניים רואות ומקפיד להזכיר ששמירה על הנחיות פיקוד העורף מצילה חיים. 
אני מביט לתוך בית שהחלון הגדול התנפץ - משפחה אוכלת ארוחת בוקר בשש בערב. ״בוא תאכל, חבל לזרוק", ביקשו ממני בני המשפחה. באזעקות של הלילה הם עוד אירחו אותנו בממ"ד. 
בת ים
עשר דקות אחרי האזעקה אני כבר באזור, כקילומטר של אמבולנסים מסמנים לי את הדרך. הבניין גבוה, בערך שמונה קומות, אנשים של מד״א פועלים במרץ, לוחמי אש ופיקוד העורף נכנסים ויוצאים מהבניין. כל כמה דקות, מחלצים עוד פצוע, אזרחים צועקים ובחורה עם חולצה מנומרת שואלת איפה אבא. 
 
הלילה ממשיך. אני ונדב הצלם מנסים להשתחל לבניין ליד, אנחנו מצליחים ורואים שגם הבניינים האחרים נהרסו מאחורה, השלד עומד אבל חוץ ממנו לא נשאר כלום. בכל כמה דקות מספרים לנו שמספר הנרצחים עולה ועד הבוקר מספר הפצועים הוא כבר מעל מאתיים, שלושים וחמישה נעדרים. אני מהלך בין ההריסות ורואה בובה של ילדה ומקווה שהיא מאלה שברחו לסבא וסבתא.
פתח תקווה
שוב לפנות בוקר ושוב אזעקה, נפילה, נדב הצלם מתקשר - ״ראיתי בלייב, סע לפ״ת.״ חור בבניין חדש יחסית. אירוע קטן אני אומר לו, ככה זה נראה לי מרחוק, אני טועה. כשמתקרבים מתגלה תמונה אחרת. 
אנחנו כבר כמה ימים בתוך זה, וכבר למודי נפילות וההרס והשיחות נשמעות בהתאם: ״הטיל נכנס מכאן, רואה את שפך הבטון? אתה רואה את הברזל עם הבטון? זה ממ"ד. זה לא ממ"ד. זאת פגיעה ישירה שם, אי אפשר לשרוד את זה״. ארבעה הרוגים, 30 פצועים ובערך 1200 איש פונו. תמיד היה לי ברור שפגיעה ישירה בממ"ד תהרוג, אבל משישי עד שני הסתובבתי בתחושה שממ"ד זה החומר הכי קשה בטבע. ובכן, שוב טעיתי. 
סורוקה
בדרך לצילומים של כתבה אחרת בדרום, אני מבין שיש פגיעה שם. בזירה ישנו כתב שלנו אך אני בוחר ללכת לשם בכל זאת בכדי לבדוק מה קרה שם בדיוק.  בכניסה לבית החולים הרבה דברים שבורים. אני מגיע לבניין עצמו וברגע הראשון המצב לא נראה נורא, הגג קצת שבור ומישהו אומר שהטיל לא חדר מעבר לגג, הבניין פונה ברובו אתמול ויש רק מספר פצועים קל. המילה נס נזרקת בכל שבע שניות והאנשים של המחסנים בבית החולים רק מחפשים למי לעזור, כמעט מקסים. נראה שהאירוע בשליטה, אני נוסע לצילומים. 
השעה כבר קרובה לשתיים בצהריים כשאני חוזר, אני נכנס עם הצלם לבית החולים, הפעם ממש לתוך המבנה. בכל קומה שאני עולה, הנזק גדול יותר. בקומה הראשונה,  שלטי יציאה ירוקים עפו מהמקום, תלויים על כבל חשמל. בקומה השנייה ישנה הצפה ובשלישית מיטות טיפול שבורות.
ההליכה היא לא על מרצפות אלא על חלונות שבורים. בקומה החמישית עוד אפשר למצוא את ארוחת בוקר שאנשים השאירו רגע לפני שרצו לממ"ד. בבניין הראשי הסמוך, התקרה נפלה וחלונות נשברו. סגן מנהל בית החולים מסביר שבימים האחרונים הם עברו למתכונת ממוגנת, עיתונאי זר לידי אומר ״מיריקל״. אני לא מבין איך קוראים לטיל שפוגע בבית חולים נס.
תל אביב
הפעם זה בצפון העיר, לא מאוד רחוק מהבית שלי. תרגולת נפילה, טלפון לנדב ״אני בדרך.״ תחרות מי יגיע ראשון - שגרת מלחמה הזויה אבל אולי זה נחוץ. שוטרים חוסמים את הכניסה אז קשה לראות מה קרה ושיחות מהנדסי הבניין שוב מתחילות - ״זה משנות ה50, יש פה בתים פרטיים ליד, זה עבר תמ"א.
כמה עשרות פצועים, אחד בינוני, אירוע לא קל אבל אין הרוגים, נושמים לרווחה. בזמן שאנחנו מדווחים ב"לייב", איש אחד עובר לנו בתוך המצלמה. נדב מעיר לו ״אחי אנחנו בשידור חי״ הוא עונה ״אחי הלך לנו הבית״, אני מתנצל. 
תוך כדי ההליכות בין ההרס וחיפוש זווית טובה שתמחיש את מה שאנחנו רואים, אני כבר מקבל את העדכונים על יונתן סמראנו, שי לוינסון ועפרה קידר ז״ל שחולצו מעזה. הבטן מתהפכת. בערב נסעתי כבר למשפחה של יונתן, אפילו השלמתי להם מניין במנחה, לי זאת מלחמה של 12 ימים, להם זה בערך שנה ושבע.
 

הכותב הוא יונתן רווה, כתב ערוץ החדשות i24NEWS. (צילום: דניאל בוק)
 
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה