תקשורת ומדיה

האח הגדול: השינוי המשמעותי שחובה לעשות לפני שהצופים יוותרו סופית

הגענו לאמצע העונה, אבל נראה שהבית מסרב להתעורר. בלי פייבוריט מובהק, בלי ריבים עם משמעות, האם הניסיונות הנואשים של ההפקה להציל את הרייטינג רק חושפים את חולשת הליהוק? | ניתוח

דניאל לוי גולדמן | 18/5/2026 12:57

קווין רובין ולירון וויצמן (צילום רשת 13 יחצ)

עונת "האח הגדול" כבר חצתה את קו האמצע שלה, והתחושה הכללית היא בעיקר של מיצוי. אנחנו יושבים מול המסך, מחכים לטוויסט שישאיר אותנו פעורי פה או לפחות לסאונד לטיקטוק אבל זה פשוט לא קורה.

כשאנחנו עוצרים לבחון מה בדיוק חסר לנו העונה, התשובה שעולה היא בעייתית במיוחד: כמעט הכל.

הודיה כהן, מתמודדת מהעונה הנוכחית (צילום מסך מתוך רשת 13)

איפה הסאונד שישבור את הטיקטוק?

אם יש משהו שאנחנו רגילים לקבל מפורמט האח הגדול, זה מטבעות לשון ששורדים הרבה אחרי שהמצלמות נכבות. בעונות קודמות צחקנו ובעיקר ציטטנו החל מ-"ממש ממש לא, אברהם" של דיאן שוורץ ועד "היו נוגעים לך בטונות" של בר כהן שהפכו לחלק מהלקסיקון היומיומי שלנו. העונה? שקט ודממה.

שום סאונד לא התפוצץ, שום משפט לא הפך ללהיט רשת ואין לנו שום דבר שנוכל לזכור בעוד כמה ימים. גם כשהדיירים מנסים לייצר רגעים קומיים או דרמטיים, הכל מרגיש מאולץ ולא מצליח לגעת באותנטיות שיוצרת ויראליות אמיתית.

דיאן שוורץ, מתמודדת עונה קודמת (צילום מסך מרשת 13)

כיסאות מוזיקליים של פייבוריטים

אחת הבעיות המרכזיות בעונה הנוכחית היא החסר בדמות מובילה אחת (או שתיים) שתסחף אחריה את הצופים בבטחה. רשימת המועדפים שלנו משתנה בקצב מסחרר מפרק לפרק: דייר אחד מציג צד פגיע וקופץ בסקרים, יומיים לאחר מכן הוא מסתבך בריב מיותר, וצונח חזרה לתחתית.

אפילו הכניסה השנייה של הדיירים החדשים, שנועדה להזרים דם טרי ולטרוף את הקלפים, לא הצליחה לייצר לנו מועמד מוביל וברור לזכייה. אין אף אחד שגורם לנו לרצות לסמס לו בעיניים עצומות.

טל טיטו, מתמודדת העונה הנוכחית (צילום מסך מרשת 13)

ריבים על כלום ושום דבר

בעונות עברו, בית האח הגדול שימש לא פעם כמיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. קיבלנו שם עימותים עם תכלית ומשמעות שהציפו סוגיות בוערות: ממתחים על רקע שסע עדתי (מזרחים מול אשכנזים), דרך אידיאולוגיות על גיוס לצה"ל (מה זה אומר? שצריך להתגייס) ועד חילוקי דעות פוליטיים עמוקים.

מה קורה העונה? הריבים סובבים בעיקר סביב... כלום. ויכוחים מעייפים על אגו, משחקי כבוד חסרי תכלית, ועל מי אמר למי, ללא שום בסיס אידיאולוגי או חברתי שיכול להחזיק את הצופה מעורב ומושקע רגשית.

גל רובין, מתמודדת העונה הנוכחית (צילום מסך רשת 13)

גימיקים מתוך ייאוש הפקתי
היעדר העלילה והדינמיקה הרדומה בבית הובילו את ההפקה למצב של מגננה, והפתרון שלהם? זריקת גימיקים קיצוניים באוויר בניסיון לעורר את הרייטינג בכוח. ראינו את זה קורה שוב ושוב בשבועות האחרונים:

הדחת האוטובוס של בן אוזלבו: מהלך חסר תקדים בו דייר נזרק מהאוטובוס באמצע הרחוב, ללא קהל וללא טקס פרידה. ההפקה ניסתה לייצר שוק, אך בקרב צופים רבים המהלך בעיקר עורר אי-נוחות ותחושת השפלה מיותרת כלפי הדייר.

בן , המתמודד שהודח באוטובוס (צילום מסך מרשת 13)

הנשמת העבר (כניסתו של איסקוב) : החזרתו של הפיינליסט מהעונה הקודמת, ארז איסקוב, למשימה בתוך הבית. זה אולי מעלה חיוך של נוסטלגיה לרגע, אבל מדגיש עד כמה חסרות דמויות חזקות בעונה הנוכחית שיוכלו לסחוב את זמן המסך בעצמן.

ארז איסקוב, מתמודד העונה הקודמת (צילום מסך מרשת 13)

שורה תחתונה

העונה הנוכחית של "האח הגדול" מוכיחה שיעור חשוב בטלוויזיה: שום תפאורה מושקעת, שום טוויסט חסר תקדים בפורמט ושום גימיק הפקתי לא יכולים לחפות על ליהוק חלש. כשאין דמויות שעוברות מסך, כשאין חיבור רגשי וכשהריבים ריקים מתוכן, לא פלא שהאהבה הישנה לתוכנית מתקשה להתעורר מחדש. נותר לנו רק לקוות שהמשך העונה יביא איתו איזושהי תפנית אורגנית אמיתית, לפני שהצופים יחליטו לוותר סופית.