דעות
אכיפה, ענישה, חינוך ומניעה: הצעדים למיגור האלימות בספורט
השמשת מצלמות, החמרת ענישה, שימוש בקנסות מנהליים, הפעלת תוכניות חינוך לילדים ובני נוער, והקמת בית משפט ייעודי – כך ניאבק באלימות בספורט שלנו. אם לא נפעל עכשיו, המחיר יהיה יקר וכואב לכולנו

הספורט הוא אחד הכלים המחברים והמאחדים ביותר בחברה הישראלית, אך לצערנו בשנים האחרונות הוא הפך גם לזירה של אלימות חסרת רסן. מקרי אלימות בין אוהדים, תקיפת שחקנים ושופטים, איומים ברשתות החברתיות והסתה מילולית הפכו לחלק בלתי נפרד מהספורט שלנו – ונדמה כי המצב רק הולך מחמיר. במקום שהספורט יישאר סמל לתחרות הוגנת, רוח קבוצתית והשראה, הוא הופך לשדה קרב טעון שבו הכוח מחליף את הכדור, והאלימות משתלטת על המגרש.
רק בעונת 2023/24 היינו עדים ללא פחות מ-209 מקרים של השלכת חפצים, אלימות ופריצה לכר הדשא, כמו גם לכעשרה מקרים של עימותים אלימים בין אוהדים לכוחות המשטרה ביציעים. מי שציפה שבעונה הנוכחית נראה שינוי לחיוב, קיבל בשבוע שעבר את המשחק בין מכבי חיפה ומכבי תל אביב בליגת הכדורגל, שפוצץ וכלל לא הגיע לסיומו.
אם בעבר האחריות הייתה על המשטרה בלבד, כיום ברור לכולם שהפתרון חייב להיות רחב יותר. המועדונים עצמם חייבים לקחת אחריות ולפעול בנחישות בנגע האלימות. הגיע הזמן להחמיר את הענישה הפרטנית – לקבוע תקנות ברורות שיאסרו כניסת אוהדים שהתנהגו באלימות, לנקוט בצעדים כמו שלילת מנויים לצמיתות, להפעיל קנסות ואף להכניס את הפורעים למאסר.
עם זאת, זהו אינו הפתרון הבלעדי. עלינו לפעול לא רק בענישה, אלא גם במניעה. הפתרון טמון בראש ובראשונה בחינוך. חשוב להפעיל תוכניות חינוכיות, להטמיע ערכי סובלנות ולדרוש אחריות גם מהקבוצות ומהאוהדים. תוכניות חינוכיות בבתי הספר ובמסגרות הספורטיביות השונות יכולות ללמד ילדים ובני נוער כיצד להתחרות באופן הוגן, מבלי לפנות לאלימות.
במדינות מסוימות כבר הבינו זאת, ושם מפעילים תוכניות חינוך נרחבות שכוללות בין היתר סדנאות לתלמידים, הדרכות להורים, ואפילו סנקציות על קבוצות ומועדונים שלא מטפלים כראוי באלימות. בישראל, לעומת זאת, צעדים כאלו עדיין לא הפכו לנורמה – ולכן התופעה השלילית הזו רק ממשיכה להתעצם. המציאות מלמדת שבעוד ליגות רבות באירופה כבר מיישמות קמפיינים למאבק באלימות, אצלנו בישראל הצעדים עדיין חלקיים, חלקיים מדי.
בתפקידי כיו"ר ועדת המשנה לספורט בכנסת, אני פועל רבות בנושא, הובלתי תשעה דיונים עם כל הגורמים הרלוונטיים – וזו רק ההתחלה. לפני כשנתיים העברנו בכנסת את חוק האלימות, חוק שמגביר את סמכויות הענישה והאכיפה המנהליות והפליליות במקרים של אלימות באירועי ספורט. נוסף על כך, הצגתי תוכנית בעלת 4 שלבים למיגור האלימות בספורט. השלבים כוללים – השמשת מצלמות, איסור עונשים קולקטיביים, החמרת ענישה ושימוש בקנסות מנהליים.
אני בטוח כי אם המשטרה תאכוף את החוק כמו שצריך ומצופה, ותשתמש בכל האמצעים אותם ציינתי לעיל, נתחיל לראות שיפור משמעותי וכי צעדים אלו, יובילו למיגור התופעה באופן גורף. בהמשך לכך, הגשתי השבוע הצעת חוק להקמת בתי משפט לענייני ספורט, שירכזו את כלל ההליכים בעבירות בתחום האלימות בספורט – וזאת במטרה לשנות את תפיסת הענישה והאכיפה, ולסייע במלחמה באלימות.
אני מאמין כי מרבית האוהדים אינם אלימים, והם באים רק ליהנות מאירוע ספורטיבי. עלינו לעבוד יחד, תוך שיתוף האוהדים בקבלת ההחלטות. הספורט צריך להיות מקום של חיבור, התרגשות והשראה – לא זירת מלחמה. האלימות שהפכה לחלק בלתי נפרד מהמשחקים פוגעת לא רק באוהדים, בשחקנים ובקבוצות, אלא בכל התרבות הספורטיבית כולה.
הגיע הזמן להתייחס לנושא ברצינות, להחמיר את הענישה ולהפעיל תוכניות חינוכיות. זו העת להחזיר את הכבוד למשחק לפני שנאבד אותו לחלוטין. אם לא נפעל עכשיו, הספורט עלול לאבד את מהותו האמיתית – והמחיר יהיה יקר וכואב לכולנו.
עוד ב-
*הכותב, סימון דוידסון, הוא חבר כנסת מטעם יש עתיד ויו"ר ועדת המשנה לספורט בכנסת.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה