"לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים, לכל אחד ישנו מקום בירושלים שהוא קורא לו אהבה" – כך מציינות מילות שירו המרגשות של נתן יונתן. מאז פורסם השיר חלפו שנים רבות, ונדמה כי עם הזמן חלקים מהעם מדירים רגליהם מהיום החשוב והסמלי הזה.

היום אנו מציינים את יום שחרורה של ירושלים. רחובותיה של העיר יתמלאו שוב בדגלים ובאווירת חג. התקווה היא שהפעם הצעדות החגיגיות יחצו מגזרים וישיבו לבירה את כלל ישראל – ולא יתאפיינו בסוג של אחידות מגזרית.

זו העת לשאול מה נשתנה בנוף החברה הישראלית, מאז אותם הימים בהם אזרחים מכלל גווני הקשת הפוליטית והחברתית ערגו לירושלים של זהב, כשגם משורריה החילוניים של ישראל כנתן יונתן הקדישו לה מילות רכות של אהבה? מדוע יום ירושלים, שנקבע כיום חג ממלכתי, הוא לא יום חגה וגאוותה של כלל החברה הישראלית?

נראה כי במרוצת השנים הלך רוח הציבורי בנוגע אל אהבת ירושלים, מורשתה וההיסטוריה היהודית שלה מתויג באופן אוטומטי כמסר לאומי, תוך השתלטות סממנים וטיעונים פוליטיים על השיח. זאת תוך התעלמות מן העובדה כי רק לפני 58 שנה, יום האתמול במונחים היסטוריים, אומה שלמה ערגה וייחלה ליום שבו ישובו בניה ובנותיה לטייל ברחובות העיר העתיקה ולהתפלל אל מול הכותל המקדש.

למעלה מיובל שנים אחרי פריצת חומות העיר, הפך צמד המילים "ירושלים המאוחדת" למושג נפיץ ומפלג. לצער כולנו, בשני העשורים האחרונים נוצרה אווירה כללית בחברה הישראלית שמדברת על חלוקת ירושלים או על היותה לכאורה כבר מחולקת, כמו גם הערעור על חזקתנו האמיתית וההיסטורית על עיר דוד. אווירה זו יצרה תפיסה מעוותת שהחלישה את זיקתם של חלקים גדולים מהעם אל ירושלים והובילה למציאות בה מרבית הישראלים אינם חוגגים את אחד הימים החשובים ביותר לעם היהודי.

לשמחתי, אני עד לא אחת לשמחה ולאושר הנגלים בעיניהם של התלמידים ולהתרגשות המציפה אותם עת הם לומדים על ירושלים ומבקרים בה. כל שנותר הוא לקוות כי אותו ניצוץ שמצית בהם העיר לא יכבה בחלוף הזמן, שכן זהו הניצוץ שעומד בבסיסה של מדינתנו ועמנו.

משרד המורשת ואני מזמינים היום את הציבור לקחת חלק בעשרות סיורים משפחתיים מודרכים, באתרים ההיסטוריים של ירושלים: מהמערות המסתוריות של צדקיהו ועד לשערי העיר העתיקה, שראו את חיילי ששת הימים פורצים פנימה. זו הזדמנות לחוות מקרוב את הרוח והמורשת של עיר שהיא סמל לאחדות ולתקווה שלנו. אני מזמין אתכם ללכת לאור סיפורי הגבורה והאמונה, ולתת לרחובות ולסמטאות לספר בעצמם את סיפורו של העם היהודי בעירו הנצחית.

"ירושלים שייכת לכולנו", היא לא סיסמה, כי אם הזמנה פתוחה לרווחה לחיבור העם ללב הפועם שלו. זו המשימה שלי, זו המשימה של כולנו – להבטיח שיום ירושלים יהיה יום חג אמיתי, לא של מגזר, אלא של עם אחד. שיהיה לכולנו יום אחדות ירושלים שמח!

עוד ב-

דתיים לצד חילונים וחרדים: אלפים פקדו את עוטף עזה

לכתבה המלאה

*הכותב, עמיחי אליהו, הוא חבר כנסת מטעם עוצמה יהודית ומכהן כשר המורשת.