האירועים האחרונים בגבעות בר ולהבים, הצתות רכבים, חדירות ליישובים ופגיעה ישירה בתחושת הביטחון של התושבים, אינם תופעה חריגה. מדובר בחוליה נוספת בשרשרת ארוכה של אלימות וטרור אזרחי שהולכת ומעמיקה בנגב. מה שהתרחש שם בשבועיים האחרונים הוא לא "אירוע יוצא דופן", אלא תזכורת כואבת למציאות שמלווה את תושבי הדרום במשך שנים – מציאות שמחייבת שינוי עומק אמיתי ולא עוד תגובה נקודתית.

מחקר של המכון לחקר הביטחון האישי מלפני כשנתיים קבע כי מחוז הנגב הוא מהאזורים שסובלים מרמת הפשיעה החמורה בישראל. הנתון הזה לבדו אמור היה להדליק נורה אדומה ולכוון למדיניות ארוכת טווח של השקעה, תגבור כוחות, אכיפה מתמשכת ותוכנית סדורה לשיקום הביטחון האישי. בפועל קרה ההפך: בשטח הפשיעה רק עולה באופן מדאיג.

מצב העניינים מלמד כי קיימת עלייה במספר אירועי הירי בדרום, תשתיות הפשיעה מתעצמות ומחזקות את שליטתן באזור, שכשישנו צורך הולך ומתגבר במעצרים ובפעולות יזומות. הדרום זועק לתוכנית אסטרטגית מקיפה, לא לתגובות אד-הוק.

המציאות הזו כבר מתחילה לדחוף רשויות מקומיות לקבל החלטות ביטחוניות בעצמן, סימן האזהרה הכי ברור לכך שהמדינה נסוגה מתפקידה. מועצת להבים הודיעה על הארכת דרכם של תלמידים לבית הספר, בשל החשש לנסוע בצירים מסוימים. בגבעות בר ובלהבים נשרפו מספר כלי רכב. אלו "רק" פגיעות ברכוש ובאיכות החיים – אבל כל מי שמכיר את ההתדרדרות בנגב יודע: המרחק בין לילה של הצתות לבין נפגעים בנפש, קצר מאוד.

המבצעים הנקודתיים שמתרחשים אחת לכמה שבועות, טובים ככל שיהיו למצלמה (ולשר העומד בראש המשרד לביטחון לאומי), אינם משנים את המציאות. הם מספקים הפוגה רגעית בלבד, בדומה לטיפול לטווח קצר מול חמאס בעזה: מעט עוצמה, מעט הצהרות, ואז חזרה מהירה לשגרה שמאפשרת לתשתיות הפשיעה להתחדש. אי-אפשר לעקור בעיה מהשורש בגיחות קצרות. אין דרך לייצר משילות אמיתית ללא נוכחות יומיומית, שליטה רציפה ומדיניות ברורה. אז מה כן צריך?
 

• תוכנית לאומית רב-שנתית למיגור הפשיעה בנגב: מבצעית, מודיעינית ומשפטית.
• בתי משפט מיוחדים למלחמה בארגוני הפשיעה.
• תגבור כוח אדם קבוע, לא זמני: יחידות סיור, בילוש וחקירות שיודעות לבנות תיקים ולא רק לבצע מעצרים.
• כניסה של שירות הביטחון הכללי, כחלק מהמאבק בפשיעה שעלולה לזלוג לפעילות טרור ופגיעה בשלטון.
• שליטה מחודשת בכבישים ובשטחים הפתוחים, כולל החזרת ניידות ונקודות אכיפה קבועות.
• החזרת אמון הציבור באמצעות שקיפות, פרסום נתונים שוטף ויעדים מדידים.

הדרום לא צריך עוד אירוע טקטי חד פעמי, עוד סריקה או עוד הצהרה בומבסטית לתקשורת. הוא זקוק למדיניות אמיתית, מדיניות שמבינה שהנגב אינו "שוליים", כי אם חזית ביטחונית פנימית שהוזנחה יותר מדי זמן. בלי שינוי אסטרטגי עמוק, המציאות שראינו בגבעות בר ובלהבים במהלך השבועיים האחרונים תהיה המציאות של כל יישובי הנגב מחר.

עוד ב-

המלחמה שלא מדברים עליה: מי יטפל במאות אלפי פצועי הנפש?

לכתבה המלאה

*הכותב, חבר הכנסת עודד פורר, הוא יו"ר סיעת ישראל ביתנו.