דעות

שעת חירום לאומית: השברים שכבר לא ניתן להסתיר

קריסת עמודי התווך של מדינת ישראל היא לא עניין מקרי: הביטחון, החינוך, התשתיות, החקלאות – כולם נשחקים בו-זמנית ומעמידים את החוסן הלאומי במבחן חסר תקדים

האלוף במיל' יצחק בריק | 24/2/2026 9:32

האלוף במיל' יצחק בריק (צילום עידו רימון - Rimon2)

מי שעוד לא הבין את גודל השעה, כדאי שיפנים: מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של תהליך התפוררות פנימי. לא מדובר כאן במשבר חולף, אלא בקריסה מתמשכת של עמודי התווך עליהם נשענות החברה והמדינה:

אנרכיה פלילית ואובדן משילות: המגזר הערבי מדמם בשיעורי רצח חסרי תקדים. המשטרה, שסובלת משחיקה וממחסור בכוח אדם, איבדה את השליטה בשטח. חוסר המשילות מחלחל גם למפגשים בין המגזרים ולאירועי הפרות סדר קיצוניים במגזר החרדי ובמוקדי חיכוך נוספים, כשמדינת החוק הופכת להמלצה בלבד.

ישראל ניצבת בפני אובדן שליטה אסטרטגי באזורי הגליל והנגב, המשתרעים על פני כ-80% משטח המדינה. בגליל, שבו קיים רוב ערבי מוחלט, ניכרת התעצמות של גורמים קיצוניים הפועלים ללא מורא; בנגב, המשילות מול המגזר הבדואי הולכת ומתפוגגת. תהליך זה מתרחש במקביל להקצנה בריכוזיות הישראלית: כאשר כ-80% מהפעילות הכלכלית וכ-70% מהתושבים מצטופפים בגוש דן, ישראל למעשה נסוגה ממרבית שטחה הריבוני ומתכנסת אל תוך מרכז גאוגרפי צר.

קריסת התשתית האנושית (חינוך): מערכת החינוך, זו שאמורה להיות כור ההיתוך והמנוע הכלכלי, נמצאת בנפילה חופשית. מחסור של אלפי אנשי הוראה, מורים, גננות וסייעות, מוביל לצפיפות בלתי נסבלת ולפגיעה אנושה בדור העתיד. שיהיה ברור: ללא חינוך ראוי, הפערים החברתיים רק ילכו ויעמיקו.

גירעון דוהר: הניהול התקציבי איבד רסן. גירעון המצטבר של למעלה ממאה מיליארד שקלים, מאיים על דירוג האשראי של ישראל ומטיל משקולת כבדה על הדורות הבאים. יוקר המחיה חונק את מעמד הביניים, בעוד שהקופה הציבורית מתרוקנת לטובת אינטרסים סקטוריאליים.

שיתוק הרשות השופטת: במצב העניינים הקיים, המערכת אינה מסוגלת לעמוד בעומס המוטל עליה. המשמעות: פגיעה אנושה ביכולת של המדינה לספק צדק לאזרחיה.

תחבורה בנקודת רתיחה: קיים פער משמעותי בין קצב הגידול בביקוש לבין קצב פיתוח התשתיות. וזה עוד לפני שבכלל הזכרנו את הכמות הבלתי נסבלת של הרוגים ופצועים בתאונות הדרכים.

שחיקת צבא היבשה והביטחון הלאומי: צה"ל נתקל באתגרים קיומיים בכל החזיתות. העומס הבלתי הגיוני המוטל על צבא היבשה, החל ממחסור בימי מילואים ועד שחיקת כשירות היחידות, מעלה סימן שאלה כבד על היכולת להכריע במלחמה רב-זירתית ולהגן ביעילות על גבולות המדינה.

שבר חברתי וקיטוב פנימי: החוסן הלאומי נמצא בשפל היסטורי. השנאה התהומית בין הימין לשמאל ובין המגזרים השונים מכלה כל פינה טובה של סולידריות. החברה הישראלית מפורקת לשבטים שנלחמים זה בזה, במקום להתאחד מול אויב משותף.

בידוד מדיני ומשבר יחסי החוץ: ישראל עומדת בפני משבר דיפלומטי חסר תקדים. "הבדידות המזהרת" אינה אסטרטגיה, כי אם כישלון. התמיכה המסורתית של בעלות בריתנו נסדקת, ומעמדה המוסרי והפוליטי של ישראל בעולם הולך ונשחק.

בריחת מוחות ואובדן ההון האנושי: השכבות המשכילות ביותר – רופאים, מהנדסי היי-טק, חוקרים ומדענים, בוחרים בהגירה. זהו "דימום" של המשאב החשוב ביותר של מדינת ישראל, שבלעדיו הכלכלה והרפואה הישראלית יחזרו עשורים לאחור.

נטישת הפריפריה והחקלאות: חקלאות כחול-לבן, שהייתה פעם סמל לציונות וביטחון תזונתי, גוועת. בדרום ובצפון תשתיות אזרחיות הרוסות, התושבים מהגרים אל המרכז, ואין אופק נראה לעין לשיקום אמיתי.

משבר המנהיגות: מעל לכל אלו, ניצבת מנהיגות רופסת, חסרת חזון ומנותקת. במקום להוביל תהליכי ריפוי ושיקום, נראה כי את מקבלי ההחלטות מעסיקה ההישרדות הפוליטית יותר מהאינטרס הלאומי.

השורה התחתונה היא אחת: מדינת ישראל נמצאת בשעת חירום לאומית. ללא שינוי דרסטי בסדרי העדיפויות, בניהול המדינה ובאיחוי הקרעים החברתיים, כולנו עלולים למצוא את עצמנו בנקודת אל-חזור.

עוד ב-

פצעים שקופים במבחן המדינה: מחדל הטיפול בנפגעי הנפש

לכתבה המלאה

*הכותב, יצחק בריק, הוא אלוף במיל'. שירת בין היתר בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס, וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז. שימש במשך כעשור כנציב קבילות החיילים.