דעות

ביום שאחרי הבחירות: המבחן האמיתי של הממשלה הבאה

הממשלה שתקום לאחר הבחירות תידרש לאחות את הקרעים מבית ולא רק להתמודד עם האיומים מבחוץ. אחדות שאינה אחידות, חינוך לכל, חלוקה הוגנת של האחריות וסולידריות בשגרה הם התשתית לביטחון הלאומי, לצמיחה ולעתידה של מדינת ישראל

יאיר אבידן | 21/10/2026 16:20

ביום שאחרי הבחירות יהיו מי שיחגגו ניצחון ומי שיחושו אכזבה. אולם הבחירות הקרבות יכריעו מי ינהיג את המדינה, לא איזו חברה נהיה. האתגר של הממשלה החדשה שתקום יהיה לשקם את האמון ולחזק את תחושת השותפות והאחריות לגורלנו ולעתידנו.

זהו אתגר של ביטחון לאומי ולא רק משימה חברתית או מוסרית. מדינה יכולה להחזיק בצבא חזק, בטכנולוגיה מתקדמת ובכלכלה חדשנית – אך יכולתה לשמר את עוצמתה נשענת גם על הון אנושי, לכידות חברתית ואחריות משותפת. אחדות היא היכולת להסכים על מטרות משותפות גם כאשר קיימת מחלוקת על הדרך להשגתן.

החברה הישראלית מורכבת מקבוצות בעלות זהויות, אמונות ואורחות חיים שונים. המגוון הזה בהחלט עשוי להיות מקור לעוצמה, ואינו מהווה חולשה בפני עצמו. מפגש בין תפיסות שונות יכול לאתגר הנחות יסוד ולייצר פתרונות טובים יותר. השאלה היא כיצד הופכים את השונות למכפיל כוח ולא למקור של פירוק.

לשם כך נדרש שינוי משמעותי בתרבות השיח. אפשר להתווכח בחריפות, לעמוד על עקרונות ואף להיאבק עליהם – ובה בעת לכבד את האדם שמנגד ואת כללי המשחק המשותפים. חברה נחלשת כשהיא מאבדת את היכולת לנהל מחלוקות, ולא מעצם קיומן.

האחריות מתחילה בהנהגה. ממשלה נבחרת על בסיס הכרעה פוליטית, אך מחויבותה היא לכלל אזרחי המדינה. הדרך שבה היא מתייחסת למתנגדיה ושומרת על מוסדות המדינה מעצבת את יכולתנו לפעול יחד. שפה מפלגת עשויה להניב רווח פוליטי בטווח הקצר, אך מחירה הלאומי לאורך זמן עלול להיות כבד.

החברה הישראלית הוכיחה לא אחת יכולת מרשימה להירתם ולהתגייס בשעת חירום. אלא שחוסן לאומי מחייב להפוך את הערבות ההדדית לתשתית חברתית ותרבותית המתקיימת גם בשגרה, כזו שבה כל אדם חש שייך ושותף לאחריות לעתיד המשותף.

משברים ביטחוניים, גיאופוליטיים, כלכליים, אקלימיים וטכנולוגיים ממחישים עד כמה נדרשת היערכות לאי-ודאות ולשיבושים מתמשכים. ההבחנה בין שגרה לחירום מיטשטשת, ותרחישי קיצון הופכים לחלק מסביבת הפעולה של המדינה והמשק.

בשפת ניהול הסיכויים והסיכונים, תרחישי הקיצון אינם יכולים להישאר נספח לתוכניות העבודה. הם צריכים להיות חלק בלתי נפרד מתהליך התכנון עצמו. חוסן חייב להיות מוטמע בהתנהלות השוטפת, בתכנון, בתקצוב, בניהול הסיכונים ובמדידת התוצאות. היכולת לשמור על רציפות תפקודית ולהסתגל למשברים נבנית הרבה לפני שהם מתרחשים, בתשתיות החיוניות ולא פחות מכך בתשתיות החברתיות.

נקודת המוצא לכל אלה מתחילה בחינוך. לכל ילדה וילד בישראל, ללא קשר למקום מגוריהם, למצבם הכלכלי או להשתייכותם המגזרית, צריכה להינתן הזדמנות לרכוש ידע וכלים שיאפשרו להם לממש את יכולותיהם. לימודי ליבה איכותיים – ובהם שפה, מתמטיקה, אנגלית, מדעים ומיומנויות דיגיטליות – הם בסיס הכרחי.

לתפיסתי, יש הלימה וחיזוק ובוודאי שאין סתירה בין שמירה על זהות דתית ותרבותית לבין רכישת כלים להשתלבות בחברה ובכלכלה. שוויון הזדמנויות מבטיח שהבחירה במסלול החיים לא תהיה מוכתבת בשל היעדר כלים בסיסיים. אחריות המדינה להבטיח לימודי ליבה מחייבים, הוראה איכותית, משאבים מותאמים ומדידה של תוצאות.

בסקירה הכלכלית של ישראל לשנת 2025 הצביע ה-OECD על הקשר בין פערי חינוך ומיומנויות, השתתפות בתעסוקה ופוטנציאל הצמיחה. הארגון המליץ להתנות תקצוב בתי ספר בהוראת תוכנית הליבה ולצמצם פערי תקצוב. בדוח החינוך של הארגון ל-2025, המבוסס על סקר מיומנויות המבוגרים, נמצא כי 38% מבני 64-25 בישראל היו ברמות הנמוכות ביותר של מיומנויות אוריינות, לעומת 27% בממוצע במדינות הארגון. זהו אתגר לתעסוקה איכותית ולהעלאת הפריון. חינוך איכותי לכל הוא השקעה אסטרטגית בהון האנושי וביכולת המדינה לממן לאורך זמן את צורכי הביטחון והשירותים הציבוריים.

לצד שוויון ההזדמנויות ניצבת החלוקה ההוגנת של האחריות הלאומית. סוגיית השוויון בנטל נוגעת ליסודות החוזה החברתי ולביטחון המדינה, ואינה יכולה להישאר עימות פוליטי או מגזרי. השירות הממושך של אנשי ונשות הסדיר והמילואים והמחיר שמשלמים משפחותיהם ומעסיקיהם מחייבים שינוי במודל חלוקת האחריות. מודל שבו חלקים מהציבור נושאים בחלק בלתי מידתי של חובות השירות אינו פתרון בר-קיימה. נדרשת הסדרה מעשית, מחייבת ומדידה, המכירה במגוון אורחות החיים, ובו זמן גם נותנת מענה לצורכי הביטחון.

בנק ישראל העריך בדצמבר 2025 כי תוספת של כ-7,500 מתגייסים חרדים בשנה עשויה להפחית את העלות הכלכלית השנתית למשק בלפחות תשעה מיליארד שקלים, כ-0.4% מהתוצר. זהו אומדן מותנה, לא חיסכון תקציבי ישיר, הממחיש את הקשר בין חלוקת האחריות לחוסן הכלכלי.

הרחבת ההשתתפות בשוק העבודה, הסרת חסמים ושיפור הפריון יכולים להרחיב את בסיס הצמיחה. אך אין להסתפק בכניסה לעבודה: נדרשים גם תעסוקה איכותית, אפשרויות קידום ויכולת להתפרנס בכבוד. במובן הזה, צמצום אי השוויון והרחבת הצמיחה הינם יעדים משלימים ובוודאי שאינם יעדים מתחרים. השקעה אפקטיבית בחינוך, בהון האנושי ובהסרת חסמים יכולה להרחיב את ההזדמנויות, ובה בעת להגדיל את פוטנציאל הצמיחה. אין מדובר רק בחלוקה הוגנת יותר של העוגה הכלכלית, אלא גם בהגדלתה.

מכאן נגזר סדר יום ברור לממשלה שתקום: חיזוק הלכידות והאמון כיעד לאומי, חינוך איכותי ולימודי ליבה לכל, חלוקה הוגנת של חובות השירות, הרחבת התעסוקה האיכותית וצמצום פערי הזדמנויות. כל זאת בשותפות עם המגזר העסקי, הרשויות המקומיות והחברה האזרחית.

זהו קול קורא לממשלה הבאה שלא להסתפק בקריאות לאחדות, אלא לבנות את התנאים המאפשרים אותה. לשנות את תרבות השיח, להבטיח הזדמנות הוגנת, לחלק את האחריות באופן ראוי ולהפוך את הסולידריות והערבות ההדדית לחלק מההתנהלות גם בשגרה.

יש לנו הון אנושי, יוזמה, יצירתיות ויכולת מוכחת להתגייס יחד בעת מבחן. האתגר הוא להביא את אותה רוח גם לחיי היום-יום: לא לוותר על המחלוקות, אלא ללמוד לצמוח מתוכן. חוסנה של ישראל לא ייבנה מכך שכולנו נהיה דומים, אלא מכך שנדע להיות שונים ולפעול יחד. כאשר כל חלק בחברה יוכל לממש את יכולותיו, לשאת באחריות וליהנות מפירות ההצלחה, כל חלק יתחזק בזכות השלם, והשלם יתחזק בזכות חלקיו. זו אינה רק תקווה לעתיד טוב יותר. זו משימה לאומית שצריך להתחיל לממש ביום שאחרי הבחירות.

עוד ב-

ממניעה ועד טיפול: להגן על הילד, לחבר את המערכת

לכתבה המלאה

*הכותב הוא כלכלן בכיר, לשעבר המפקח על הבנקים. כיום יו"ר הוועדה המייעצת, מרכז אריסון ל-ESG; עמית מחקר בכיר, המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן.