"שוויונו האצילי של החוק אוסר על עשירים ועל עניים כאחד ללון תחת גשרים, לקבץ נדבות ולגנוב לחם", אמר באירוניות אנטול פראנס. בהתמודדות הממשלה עם המשבר הכלכלי שפוקד אותנו אני רואה את אותה אצילות, היא מפקירה את כולם בצורה שווה. אולם משבר הקורונה פגע קודם כל בחלשים ביותר בחברה.

רוב העובדים שפוטרו בעקבות הקורונה הם עובדים בשכר נמוך. ההכנסה הממוצעת של עובד שהוצא לחל"ת היא 4500 שקלים, וזה אם בכלל הצליח לעבור את משוכת הטפסים בביטוח הלאומי. לצידם, בקרב העצמאים, נפגעו באופן הכי קשה בעלי העסקים הקטנים והפרילנסרים, שממשיכים לקבל הבטחות שווא ו"פירורי" מענקים.

מאז חודש מרץ גם אני מובטל. עבדתי שלוש שנים כפקיד קבלה בבית מלון קטן בירושלים. מכל משכורת הפרשתי מיסים למדינה, מתוך אמונה שהיא תקיים את חלקה בחוזה הלא-כתוב שנכרת בינינו, ותגן עליי במקרה שיפקוד אותי משבר כזה. כבר ארבעה חודשים אין לי תלוש משכורת, ואני מקבל דמי אבטלה בסכום של 60% מהמשכורת שהייתה לי. אלה היו ארבעה חודשים בהם שכר הדירה נותר על 100%, החשבונות החודשיים נותרו על 100% והקניות בסופר – גם הן – עדיין עומדות על 100%.

אגיד זאת בצורה הכי ברורה שיש – אי אפשר לחיות מ-60% הכנסה. גם לא מהתקרה של 80% דמי אבטלה וגם לא ממענק חד פעמי לבעל עסק קטן. אם אני, כסטודנט בן 25 ללא ילדים, מרגיש ככה – אז אפשר רק לדמיין באיזה סיוט חיים מובטלות ומובטלים שצריכים להחזיק משפחה בתקופה כזאת, או חלילה קרוב משפחה חולה. כשהמדינה הורתה לכל העסקים להוציא את העובדים לחל"ת, אי שם בחודש מרץ, לא דמיינתי שיעברו ארבעה חודשים כאלה בהם אנחנו נמשיך להידרדר, והמנותקים בשלטון ימשיכו להתעסק בג'ובים ובמשרדים המומצאים שלהם, בניתוק מוחלט מהעם.

ניסיתי לחשוב מה אפשר לעשות. אנחנו כמעט מיליון מובטלים והממשלה מתעלמת מאיתנו ומפקירה אותנו לרדוף אחרי פירורים מהביטוח הלאומי. התבוננתי ימינה וראיתי את ארגון המורים נלחם מול שר החינוך, התבוננתי שמאלה וראיתי את העו"סים פותחים בשביתה. הנקודות התחברו לכדי הבנה שכדי לגרום לשלטון להסתכל עלינו צריך לבנות כח ולאגד את מיליון המובטלים. במקביל התחילו לצוץ בקבוצות פייסבוק שכירים ועצמאים שנמאס להם לשתוק. דיברנו והחלטנו להקים את איגוד המובטלים. לא איגוד של בעלי מקצוע מסוים, אלא איגוד של כל מי שנפגע מהמשבר הכלכלי והמדינה הפקירה אותו, שכירים ועצמאים כאחד. 

התחלנו להפיץ את הרעיון ולאחר פחות משבוע אנחנו כבר עומדים על 2000 מובטלים ומובטלות, מכל הארץ ומכל קבוצות האוכלוסייה, שנרשמו לאיגוד. זאת רק ההתחלה. בקרוב נהיה עשרות ומאות אלפי מובטלים, שכבר לא יושבים בשקט ומתפללים למענקים, אלא דורשים אותם כאן ועכשיו.

אז מה אנחנו דורשים?
אנחנו דורשים מענק קורונה חודשי לשכירים ולעצמאים בגובה 100% מהכנסתנו לפני המשבר. אף אחד מאיתנו לא בחר להיות מובטל, ואין לנו שום עבודה לחזור אליה. אם ההוצאות שלנו ממשיכות כרגיל – אין שום סיבה שההכנסות שלנו ייפגעו, אפילו בשקל.
בנוסף אנחנו יודעים שלא רק מובטלים נפגעו ממשבר הקורונה. אנחנו דורשים מהממשלה להעניק סיוע מיוחד לאוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, להגן על שוכרי דירות שנמצאים על סף פינוי ולהעלות את קצבת הנכות וקצבת הזקנה.

החודשים האחרונים הוכיחו שכשאנחנו לבד – אף אחד לא סופר אותנו שם למעלה, אבל כשאנחנו מתאגדים ויוצרים כח – הם לא יכולים יותר להתעלם. הירשמו עכשיו לאיגוד המובטלים והצטרפו לפעילות. זה המאבק של כולנו!
להצטרפות לאיגוד המובטלים: https://bit.ly/2O3T6ZW