האם החברה החרדית שותפה למיזמי התחדשות עירונית? מה חושבים במגזר על הנושא והאם הוא מקודם ביתר שאת גם באזורים כמו בני ברק, בית שמש ויישובים חרדים אחרים? תשובות מלאות לכך אפשר לראות בדוח מיוחד שהכינה בחודש פברואר השנה הרשות הממשלתית להתחדשות העירונית.

הדוח, שהגיע ל-ice, חושף את המספרים בערים הללו וגם את הביקורת על חלק מהערים, ובו יו"ר הרשות, אלעזר במברגר (שהודיע לאחרונה על עזיבת תפקידו), כותב בעצמו כי הוא היה רוצה לראות בשנים הקרובות התחדשות עירונית בקהילה החרדית, כשהוא מסמן את הערים ירושלים, אשדוד ובני ברק. מתברר כי צוות מחקר של הרשות יצא לשטח, ראיין מנהיגי קהילות חרדיות, רבנים, יזמים ודיירים במרחבים החרדיים למיניהם, ותצפת על כמה אתרים העומדים בפני התחדשות עירונית.

"לחברה החרדית חיבור מתבקש וטבעי למימוש התחדשות עירונית מבחינה תכנונית ומבחינה חברתית", כתב במברגר בדוח. "על פי רוב החברה החרדית מורגלת בעירוניות, בהליכתיות ובצפיפות, ורבים בה משתמשים בתחבורה ציבורית. החרדים ככלל רוצים לגור קרוב לקהילות האם שלהם, אולם בשל קשיים כלכליים יש מגמת הגירה של חרדים לאזורים מרוחקים מקהילת האם ורכישת דירות קטנות ולעיתים גם ישנות ובמצב תחזוקתי ירוד.

"על אף מצוקת הדיור החמורה בקרב הקהילה החרדית, התאמתה להליכי התחדשות עירונית והצורך שלה בקידום הליכים אלה בשכונותיה, יישום של תהליכי התחדשות עירונית באמצעות פינוי ובינוי עדיין כמעט אינו קיים, והפוטנציאל הגדול של התחדשות עירונית בקהילה זו אינו ממומש".

פסק הדין ישנה את התמונה? חרדים ומעלית שבת (shutterstock, ויקיפדיה/ כיכר השבת)

לפי ראש המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, פרופ' שי שטרן, החברה החרדית על קהילותיה מעוניינת בקידום התחדשות עירונית במרחבים הוותיקים, אך כמה חסמים ייחודיים מעכבים אותה מלקדמן. 

לפי ממצאי הדוח, המרחבים שבהם גרה החברה החרדית בערים ירושלים, בני ברק ואשדוד, נדרשים להתחדשות עירונית בשל מצבם הירוד – ולעיתים המסוכן – של המבנים, היעדר מוכנותם לתרחישי חירום דוגמת רעידות אדמה וירי טילים, וכן בשל הצורך בהרחבת היצע הדיור במרחבים אלה.

התשובה של החרדים: האם זה יסייע למצוקת הדיור בקהילה? (מתוך הדוח)

ברשות הסיקו כי את העיכוב הניכר בתכנון ובביצוע של תכניות פינוי ובינוי במרחבים החרדיים אי אפשר לנמק בחוסר מודעות וגם לא בהיעדר מוטיבציה. המחקר מגלה כי החסמים נחלקים לשניים: כמה מהחסמים משותפים לחברה החרדית ולכלל האוכלוסייה הישראלית העומדת בפני הליכי פינוי ובינוי, ואילו אחרים ייחודיים לחברה החרדית. הנה כמה מספרים חשובים על החברה החרדית שחשוב לדעת:

בדוח נמצאו שלושה חסמים עיקריים: 1. חסמים הלכתיים־דתיים – אשר נובעים הן מזכויות המוקנות בהלכה לדיירים בבית משותף (ומונעות כפייה של החלטות רוב הדיירים על דיירים מסרבים, שלא כבדין הישראלי) והן מהטמעת מערכות טכנולוגיות בבניינים חדשים גבוהים ומודרניים, היוצרות אתגר הלכתי לשימוש בשבת. 2. חסמים כלכליים־תכנוניים – אשר נובעים בין השאר מההיקף הנרחב של בנייה לא מוסדרת במרחבים החרדיים הוותיקים ומעמיסים על עלות התמורות לדיירים, ולחלופין מקשים על היתכנות השגת הסכמות בקרב הדיירים. 3. חסמים תרבותיים־קהילתיים – אשר נובעים מהחשש מפני הגעת אוכלוסייה חדשה שאורחות חייה אינם תואמים את אלה הנוהגים בחברה החרדית המקומית ותשנה את צביון השכונה לאחר יישום תכנית פינוי ובינוי, ממעורבות רבנים בהחלטה על הצטרפות לתכניות פינוי ובינוי, וכן מהקושי בהתנתקות משכונת המקור בתקופת הביניים.

אחד החסמים שהוזכרו בדוח הוא נושא מעלית השבת. חרדים רבים מסרבים לפרויקט כזה כי הם לא רוצים לגור במגדלים ולא עושים שימוש במעלית שבת. לאחרונה פרסמנו על פסק ההלכה שעשוי לשנות את מחירי הדיור. הראשון לציון, הרב דוד יוסף, פסק כי אין בעיה הלכתית בשימוש במעלית שבת. השאלה היא האם נראה את המגזר החרדי נוהר למגדלים בירושלים, בבית שמש, באלעד ואולי גם לתל אביב? לפי מנכ"ל חברת בנייה, "הציבור החרדי היה רגיל לבתים של עד 4 קומות, אך כעת זה ישתנה".

אבל מהו החסם הגדול ביותר העומד בפני יזמים המבקשים לקדם תכניות פינוי ובינוי בחברה החרדית? לפי הבדיקה שנערכה, הסיבה היא האופן שבו מיושמים "דיני שכנים" בהלכה בבתי הדין למיניהם בחברה החרדית. ההלכה קובעת ככלל כי דייר בבית משותף אינו יכול לכפות את רצונו על דייר אחר, ודאי כאשר רצונו כרוך בהשתת הוצאות נוספות על יתר הדיירים, אלא אם מדובר בצורך "מוכרח".

"יש מגמה של מעבר חרדים לאזורים מרוחקים". במברגר (NULL)

עוד לפי ממצאי הבדיקה, עד כה נמנעו בתי הדין בחברה החרדית מלקבוע כי תכניות פינוי ובינוי הן צורך מוכרח אשר בגינו ניתן לכפות את רצונם של רוב הדיירים על דייר סרבן. מציאות זו מגלה פער של ממש בין הדין הישראלי ובין ההלכה כפי שהיא מיושמת בבתי הדין החרדיים בקהילה החרדית בכל הקשור ליכולתם של דיירים לכפות את רצונם על שכניהם.

כיום, הדין הישראלי מאפשר לרוב מיוחס של דיירים לכפות הליכי התחדשות עירונית על דיירים סרבנים, ואף הפחית בהדרגה את שיעורו של הרוב הנדרש, ואילו דיני שכנים כפי שהם מיושמים בבתי הדין של החברה החרדית, מקנים זכות וטו לכל דירה, ולכן מסכלים את הוצאתן של תכניות אלו לפועל. "זכות הוו טו שבתי הדין מקנים לכל דייר במתחמים הפוטנציאליים לפינוי ובינוי, עם איסור הפנייה לערכאות (קרי בתי המשפט הישראליים) הנוהג בחברה החרדית, משמש ים מנגנון בידי דיירים שאינם מעוניינים בפינוי ובינוי", נכתב בממצאי הדוח.

הסיבות שבגללן חרדים רוצים פינוי בינוי (מתוך הדוח)

אז מה הרשות צריכה לעשות? המסקנות שלה: קידום מתחמים במרחבים החרדיים - קידום עשרה מתחמים במרחבים החרדיים הוותיקים; יצירת ערוצי תקשורת בין גופים ציבוריים ובין רבנים ומשפיעים קהילתיים;  הנגשת הידע על תכניות התחדשות עירונית; חיזוק המעורבות של יזמים פרטיים המכירים את החברה החרדית; להעמיק את הכרת הקהילות שאליהן משתייכים הדיירים במתחם; קידום חקיקה שתאפשר ליזמים )ולא רק לבעלי הדירות( להגיש תביעת דייר סרבן כדי לפתור את הקושי של שכנים חרדים להגיש תביעות מסוג זה נגד שכניהם.

עוד ב-

חרדים למגדלים? פסק ההלכה שעשוי לשנות את מחירי הדיור

לכתבה המלאה

הערים ירושלים, בני ברק ואשדוד הן בין עשר הערים המובילות במתן היתרים להתחדשות עירונית לפי תמ"א 38. המצב שונה בכל הנוגע לתכניות פינוי ובינוי. ירושלים מובילה במספר ההיתרים, ועד שנת 2024 ניתנו בה במצטבר 25 היתרים לפינוי ובינוי (5,713 יחידות מוצעות), אך לאורך השנים ניתנו באשדוד ארבעה היתרים במצטבר (1,814 דירות מוצעות), ובבני ברק ניתן היתר אחד בלבד (101 דירות מוצעות). כלומר, אפשר לשכנע דיירים בבניין מסוים, אבל הקושי הוא בנושא המתחמי.