בציוץ אחד ארוך ומרגש במיוחד, נריה קראוס, כתבת חדשות 13 שחוותה טלטלה משמעותית בחייה ביום שלישי האחרון כשקיבלה בשורה מרה במיוחד כשאביה הלך לעולמו. היא חשפה את כל התחושות שלה.

בציוץ שלה בטוויטר היא כתבה: ''בעצב ענק שלא ניתן לתאר אני נפרדת השבוע מאבא שלי, אהוב ליבי. אדם כריזמטי ומצחיק, האיש שלימד אותי לסמן מטרה ולעוט לעברה, ובעיקר אבא מהחלומות. אבא שלי היה איש עסקים מצליח, יזם מבריק, מראשוני הישראלים שהנפיקו אי פעם בנאסד״ק. הוא היה איש של אמת, יושרה ואיכפתיות אמיתית. ולמרות שעבד מסביב לשעון, את לוח הזמנים שלו הוא תמיד סידר בהתאם ללוח הזמנים שלי ושל האחים שלי. הסיע לבית הספר, אסף מהחוגים, הכין ארוחות ערב מפנקות, ולקח והחזיר מבילויים''.

היא המשיכה וסיפרה על האיש החשוב בחייה: ''הוא היה אדם שהלך עד הסוף עם הכל, ותמיד באנרגיות חיוביות. הוא רצה ללמד אותנו על מוסר עבודה, ועל התחושה הזאת שיש כשמרוויחים כמה מטבעות בכוחות עצמנו. אבל בתור ילדים קטנטנים, עדיין בבית ספר יסודי, לא היה אפשר להעסיק אותנו באופן חוקי, אז הוא חשב על הרעיון שנמחזר בקבוקים תמורת פיקדון. היינו קובעים ביחד ללכת לחוף הים, ושם אנחנו, הילדים (לפעמים אחד או שניים, לפעמים כולנו), ניגשנו לאנשים שישבו על הים ליד השולחנות וביקשנו מהם את הבקבוקים או הפחיות הריקים. זה היה קצת מביך בהתחלה, אבל הרגשנו שזה משתלם. אנחנו עפנו על זה. הלכנו לסופר ביחד איתו להחזיר את הבקבוקים, קיבלנו כסף, והחזקנו בכיס שקלים שהם שלנו ממש''.

היא המשיכה וסיפרה את המקרה המשעשע: ''ואז שאלנו אותו אם יש דרך להרוויח יותר. אבא שלי חשב עבורנו על רעיון הרבה יותר יעיל. בנמל תל אביב היו מסיבות, ובסיומן היו מפנים את כל הזבל לפחי הצפרדע. הוא עשה תחקיר, בדק מתי מסתיימות מסיבות ומתי הזבל מפונה, חישב את השעות, ויחד נסענו לשם בשעות הלילה והחלנו בעבודה המאומצת: אבא מרים אותנו למעלה, אנחנו נכנסים עמוק לפחי הצפרדע הירוקים הענקיים, ומוציאים משם בקבוקים לתוך השקיות שהבאנו. הפכנו למומחים. איזה בקבוק שווה כמה. העדפנו בעיקר בקבוקי אלכוהול, כי אלו מהזכוכית שווים יותר. חברים רצו להצטרף, אבל בדרך כלל ההורים חשבו שזה משוגע לשלוח ילדים לחטט בפחי זבל. אבל את אבא שלי בטח שלא עניין מה אחרים חושבים. אותנו לא עניין הריח של האשפה, ולא הלכלוך''.

היא הדגישה מה הערך שקיבלה מכך: ''עבורנו זה היה כיף חיים. וזאת הייתה גם המשכורת הראשונה שלנו. וזה לא נגמר שם. כשבסופר עשו בעיות עם החזרת בקבוקים, הוא ראה בזה הזדמנות לחנך אותנו על מעורבות אזרחית. הוא הציע להגיש תובענה ייצוגית, ביחד איתנו. וכך עשינו. זה היה מבצע משפחתי, שבמסגרתו בין היתר לקחנו מצלמת וידיאו ותיעדנו אחד את השני בעודנו מנסים להחזיר בקבוקים בסופרים, ומראים כיצד שם מתנערים מההליך. וזה רק סיפור אחד על האבא המושלם בתבל. בכל פעם שהייתי הולכת לכותל הייתי שמה פתק שבו כתבתי רק בקשה אחת, שאותה, נדמה לי, כבר אפשר לגלות: שאבא לא יהיה נכה צה״ל. רוב השנים הוא היה נכה 99%, והוא הסתובב גאה, חזר על המספר הזה שוב ושוב. כאדם שעשה הכל עד הסוף, הוא קצת התאכזב שאין לו 100% נכות. לפני כמה שנים החליטה ועדה לשדרג אותו, והגדירו אותו כ-100%. גם בזה הוא הצליח, וסיפר בגאווה שהמשימה הושלמה. הנכות מעולם לא עמדה בדרכו. אבא שלי רץ מטאפורית לעבר כל מטרה, תמיד היה באנרגיות הכי חיוביות, עשה צחוקים ושטויות''.

היא סיפרה על נקודה קשה בחיים שאביה היה שם לצדה: ''כשעשו עליי חרם בבית הספר היסודי, אבא שלי היחיד שזרם עם הרעיון המשוגע שלי פשוט לא להגיע במשך שבועות לבית הספר. היינו ביחד בים המלח, הוא שלח פקס למנהלת שאני לא אחזור עד שהחרם לא ייפסק. ואז, כשחזרנו הביתה, הוא התקשר אמא אחרי אמא, להגיד להן שיגידו לבנות שלהן להפסיק. הייתי בחדר ליד ושמעתי הכל. הוא לא היה מוכן שאיש ינסה לפגוע בי. אתמול הגיע לשבעה אחד העובדים בבית המסחר שלו ושל אבא שלו לברגים, מתחילת הדרך. הוא סיפר שכשהוא עלה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90, היה קשה מאוד למצוא עבודה. אבל אבא וסבא שלי פולי, מיד קיבלו אותו לתפקיד. בשבעה הוא אמר לי שאבא שלי היה עבורו משרד הקליטה. הם לא היו צריכים שום דבר אחרי שהכירו אותו. כשאחרים מהעלייה לא מצאו את דרכם, הוא היה עבורו מגדלור של הישראלי היפה. ״תמיד היו לנו את הקראוסים״. 

לסיום היא רשמה על אביה: ''בכל חדר שהוא נכנס אליו, מיד כל העיניים היו עליו. בחכמת החיים שלו, בעצות העסקיות המחודדות שכולם רצו לשמוע ממנו, והוא תמיד הביא הברקה, ברעיונות המשוגעים שרק הוא יכל להפוך למציאות, וגם בצחוקים. הוא גם היה פמיניסט גדול, והלך אחרי אמא שלי לכל בסיס שהקריירה הצבאית שלחה אותה, ואת כולנו, אליו. והוא אבא שתמיד תמיד היה שם. כשכבר עזבתי את הבית הוא דאג לעזור לי עם כביסה, לחתוך לי סלט, לעמוד ולשמור לי חניה כחול לבן בתל אביב תוך שהוא ממתין לי ברחוב, וחוזר הביתה ברגל. אבוש, מון שרי, זאת פרידה כואבת שמפלחת לי את הלב. זה מוקדם מדי, אבא. אבל אתה היית אבא מהחלומות''.

כזכור ביום שלישי קראוס העלתה תמונה שלה ושל אביה אריה ובישרה את הבשורות הקשות: ''אבא שלי אהובי הלך לעולמו. הלב שבור''. היא שיתפה בהמשך את מודעת האבל שמספרת על כך שהמשפחה תשב שבעה בביתו בתל אביב.