אמש (רביעי) בבוקר ערב יום הזיכרון התרחש מפגש נדיר בחצרה של הדסה בן ארי, כאשר אירחה קבוצת אלמנות מלחמה לשיחה אינטימית ועמוקה. המפגש, שהתאפיין במורכבות רגשית עזה, חשף את בן ארי עצמה לרגעים של פגיעות אנושית, כאשר מצאה את עצמה חוצה את הגבול המקצועי והופכת ממתעדת למשתתפת פעילה בחוויית השכול. הסופרת הוותיקה, שהשילה לרגעים את שריון האובייקטיביות המקצועית, חלקה עם עוקביה את התחושות המעורבות שליוו את המפגש המיוחד הזה.

"צפוף בצמרת השכול. קשה לדרג מה כואב יותר. התקווה היא לפעמים פואטיקה מתוקה, ולפעמים ביב שופכין של ציניות דלה. כן, גם עבורי", התוודתה בן ארי. "בבוקר ערב יום הזיכון הגיעו אליי לחצר אלמנות מלחמה. הסיפור הוא שבכיתי בסוף סבב השמות והכאבים. בכיתי וצחקתי, ואמרתי שאני מנצלת על התעוזה לבכות. הרגשתי שאני נוגסת בעוגת הכאב ומיישרת פינה למרות שאין לי זכות. אני לא קשורה לשכול, רק עושה שכול".

בתוך האווירה הכבדה והמורכבת של המפגש, נוצרו גם רגעים של הומור שחור וכנות מפתיעה, המאפיינים לעתים מצבי קיצון רגשיים. בן ארי שיתפה אנקדוטה מפתיעה שהבליחה לרגע אור בחדר: "זה לא מצחיק שפנו לאחת מאלמנות 7 באוקטובר בפייסבוק והציעו לה להיות חלק ממערכת יחסים פוליאמורית?", שאלה. אולם הנושא שהדהד ביותר במפגש היה דווקא הכמיהה לאהבה חדשה, לחיים שממשיכים למרות האובדן הנורא.

"'תגידי לי איך מכירים בחורים!", אמרה לי א'", סיפרה בן ארי על אחת השיחות עם אחת האלמנות. "רואים עליה שהיא רוצה אהבה. מתה לאהבה כי היא נשארה בחיים. ואמרתי לה 'מאמי, אני לא יודעת מה חילוניות עושות. אצל דתיים יש שידוכים. יש שדכניות שיום ולילה חושבות על האלמנות ומשדכות להן בחורים ומלוות אותן עד החופה, ומן הסתם גם אחר כך". בן ארי המשיכה ואמרה לא': "כשאני רואה אותך אני לא רוצה לחשוב על אלמנות ממלחמות קודמות שכבר מעל לעשר שנים מחפשות אהבה ולא מוצאות. פותחות אפליקציות, מקבלות כאפה וסוגרות, ופותחת בערב הבא שבו הבדידות חונקת אותן".

עוד ב-

גרושתו של חנן בן ארי מודה: ''אין כאב כמו אהבה שנגדעה''

לכתבה המלאה

כשא' הציעה לבן ארי לסייע לה, היא הבטיחה לעשות זאת. "אמרתי לה שאכתוב פוסט, ואפנה למשרד הביטחון ולכל מי שאוכל. אהבה היא כמו לחם ומים וחמצן, לא?", שאלה הדסה. "אז איך נשאיר אותן בלי? יש רעיונות?".