כמדי שבוע, מגישת 'פאולה וליאון' בקשת 12, פאולה רוזנברג, העלתה התייחסות לטור שתעלה בישראל היום עם תובנות ממנו, כשהפעם היא הפנתה לעוקבים את השאלה: "האם גם אתם מרגישים לעתים שהוואטסאפ השתלט על החיים?".

רוזנברג פתחה וכתבה: "בשבוע שעבר הנייד שלי נשמט מבין אצבעותיי והמסך שלו התנפץ על רצפת החניון. זה קרה כשחזרתי מיום עבודה מאוד ארוך שהחל בשש וחצי בבוקר, והרגשתי גאה על שהספקתי להגיע בשעה 19:00 להוד השרון כדי להקפיץ את ארבלי לחוג מחול. ידעתי שיש לי שעתיים עד מועד האיסוף, אז נכנסתי צ'יק צ'ק לסופר וליקטתי את מה שהכי חסר כרגע בשביל הכריכים של מחר".

עוד הסבירה: "לפני כן עצרתי לכמה דקות בדואר כדי לאסוף חבילה, ואת כל הפעולות האלו ביצעתי תוך כדי שיחות טלפון בלתי פוסקות, שיחה רודפת שיחה: העורכת של התוכנית מתקשרת כדי לסגור משהו למחר, מנהלת הדרכה של ארגון שהתעניינה בסדנה, אמא שלי ששאלה למה אני לא חוזרת אליה. בתור בדואר ניסיתי לנצל את הזמן כדי לענות בקבוצת הווטסאפ של הכיתה של שילה בנוגע ליום הורים־מורים, וגם לענות בקבוצת החברות שלי כדי לתחזק קצת חיי חברה".

רוזנברג המשיכה: "כן, הפגישות החברתיות שלי מתרחשות ברובן בווטסאפ. תוך כדי שאני עונה לחלק מההודעות, קופצות חדשות. אחת האימהות כתבה בקבוצת הכיתה של ארבל: "אוקיי יש כבר מצקת ומסננת, ג' מביא תפוחי-אדמה, מי מתנדב להביא קמח ומי מביא סכין?".

אז המשיכה: "החניתי את הרכב, ניסיתי לסחוב את הקמיות מהסופר, ביד השנייה סחבתי כלבה שמתקשה ללכת ואת תיק הגב שלי (שתמיד כבד מדי). ברגלי הימנית טרקתי את הדלת של האוטו ועשיתי כמה צעדים לכיוון המעליות, אלא שאז שמעתי רעש של זכוכית נשברת, התבוננתי מטה וראיתי את הסלולרי שלי, מהדגם החדיש ביותר שרכשתי לא מזמן, מנופץ על רצפת החניון. המשכתי לאחוז בשקיות ובכלבה ובתיק, ובהיתי במשך כמה שניות במכשיר היקר ששכב על הבטון האפור, הסדקים שנוצרו חצו את המסך לרוחבו: חציו העליון של המסך נצבע שחור וחציו התחתון פלט אור כחול־ירוק לסירוגין בסוג של הבהוב שהזכיר לי מגדלור שמעביר מסרים לספינות המתקרבות לנמל".

עוד ב-

פאולה רוזנברג נשברת: "אני וליאון לא מוותרים שיהיה טוב"

לכתבה המלאה

לסיום הסבירה: "שנייה לפני שהנייד נכנע לכוח המשיכה, אחזתי אותו ביד ימין, בין האגודל לאצבע המורה, בשאר האצבעות ניסיתי להחזיק שקית מהסופר ובה חבילת פריכיות כוסמת וחמישה אבוקדואים, באותה היד אחזתי בשקית נוספת שבה נח לו חומוס לצד חבילת לחמניות ללא גלוטן. ומכל אלו - דווקא הנייד נפל. ברור שהייתי מעדיפה שהלחמניות יישמטו (למרות שלחמניות נטולות גלוטן עולות כמעט כמו סמארטפון), אבל אז הבהב המגדלור והוביל למסקנה הבלתי נמנעת: אנחנו לא באמת יכולים לבחור מה יישמט כשאנחנו מעמיסים על עצמנו יותר מדי".