בשנת 2006 יצא לאקרנים "השטן לובשת פראדה", עיבוד לרומן של לורן וייסברגר שהתבסס על עבודתה כעוזרת האישית של עורכת "ווג" אנה וינטור. הסרט הפך במהרה לקלאסיקה תרבותית ולסרט פולחן שמצוטט עד היום הרבה בזכות הופעה בלתי נשכחת של מריל סטריפ כמירנדה פריסטלי, לצד אן האתווי, אמילי בלאנט וסטנלי טוצ’י. הסרט לא היה רק סרט מצליח, אלא נקודת ייחוס לתרבות הפופ ולעולם האופנה. המניות והמעמד של כל השחקנים הראשיים בו עלו במהלך השנים וכיום כולם כוכבים ענקיים בהוליווד.

ציון ביקורת הסרט - 4 כוכבים. ההצלחה הגדולה של סרט כזה היא חרב פיפיות ולכן כל ניסיון לסרט המשך טומנת בתוכה הימור מסוכן. אלה שכיום, שני עשורים אחרי, מגיע סרט ההמשך עם ציפיות גבוהות ובילד-אפ ארוך והחדשות הטובות הן שהוא לא מבייש את המקור.

כבר מהדקות הראשונות של הסרט ברור שמדובר במכתב אהבה למעריצים. הסרט עמוס רפרנסים לסרט הראשון – החל מסצינת הפתיחה ועד סצינת הסיום ובעוד סצינות אחרות שמכוונים ישירות למי שגדל על הסרט הראשון.  העלילה מתרחשת בהווה. מירנדה עדיין בתפקידה אך מעדמה נחלש בהתאםלשינווים בעולם העיתונות המודפסת ווגם היא נאלצת להתאים את עצמה אליו – תעיד על כל העוזרת האישית שלה (סימון אשלי) שמתקנת אותה כל פעם שיוכלה להיות לה פליטת פה שעלולה לסבך אותה והיא גם לא זורקת יתר את המעילים שלה על העוזרות שלה. אנדי, מצידה, הפכה לעיתונאית מוערכת שרגע לפני קבלת פרס הוקרה היא כל חבריה למערכת מפוטרים בהודעת ווצאפ מעליבה. הרגע הזה הופך לוויראלי ולוכד את עיניו של מנכ"ל "ראנווי" שרואה באירוע הזה הזדמנות מושלמת להחזיר אותה לזירת הפשע שבו הכול התחיל: מגזין "ראנווי".

המפגש המחודש בין אנדי למירנדה מניע את העלילה קדימה. מירנדה כלל לא מזהה אותה וכשהיא מבינה מי היא היא מעליבה אותה ורודה בה אך גם מבינה שהיא זקוקה לה באותו אופן שהיא צריכה גם אותה. גם אנדי וגם מירנדה נמצאות בצומת דרכים אישית ומקצועית ולכן גם מערכת היחסים ביניהן נעה בין חשדנות לשיתוף פעולה, בין עבר שלא באמת נסגר להווה שמכתיב תנאים חדשים. לעיסה הזו חוזרים גם נייג’ל שעדיין נשאר בתפקידו ואמילי שנמצאת בתפקיד פרסום בכיר ייוקרתי מאוד. אמילי גם נשואה לטייקון (ג'סטין ת'רו) שיש לו תפקיד מפתח בהמשך העלילה.

הסרט מנסה לגעת בשינויים שעברו על עולם האופנה והתקשורת מנקודת מבטן של הדמויות שמניעות אותו. החלק מחוקי הפוליטיקלי קורקט, שינויים במאזן הכוחות לטובת הדיגיטל, שחיקה של מותגים ותיקים ומודפסים ועוד. הבעיה המרכזית של הסרט היא שמבחינה תסריטאית שעליה הופקדה גם הפעם אלין ברוש מקקנה (27 שמלות)  - הוא נעשה דרך קו עלילה שמתפרס על פני כמה צירים מקבילים מה שלעיתים מרגיש עמוס מדי ולא הכרחי. אם הסרט הראשון התבלט בפשטות יחסית ובקו עלילה לינארי, כאן יש ריבוי דמויות, תתי-עלילות והופעות אורח נוצצות שלא באמת תורמות דבר – מליידי גאגא ועד דונאטלה ורסאצ’ה ועוד.

ועדיין, למרות הכל, יש כאן סרט שעובד טוב ופשוט מהנה לצפייה. הוא סוחף, מספק רגעים מהנים, ונשען על קאסט מעולה שיודע בדיוק מה הוא עושה. מריל סטריפ שוב מוכיחה כמה היא אחת הגדולות בכל הוליווד, גם אם הדמות שלה כבר פחות אכזרית מבעבר. אמילי בלאנט בולטת לטובה כאמילי חסרת הביטחון וגם אן האתווי חיננית ומחזיקה את רוב הסרט בצורה מעולה. בכלל, הכימיה בין הדמויות מחזיקה את הסרט גם ברגעים הפחות מהודקים שלו.

עוד ב-

פארק דיסני האהוב מאכזב את המבקרים: קוד התנהגות וסנקציות חדשות

לכתבה המלאה

בסופו של דבר, "השטן לובשת פראדה 2" הוא המשך שמודע למעמד של המקור ולא מנסה להאפיל עליו – אלא לתת תשורה למעריצים שלו. הוא לא ייזכר כמו הסרט הראשון, אבל הוא כן מצליח להצדיק את קיומו ולהיות מכתב אהבה למי שגדלו על הסרט הראשון.