הבינה המלאכותית בליטיגציה: יתרון אסטרטגי או מלכודת מקצועית?
דווקא הכלי שאמור להרחיב את שדה הראייה של עורך הדין עלול, בשימוש לא זהיר, לחזק הטיות, לאשרר עמדות מוקדמות, לעצב את אופן החשיבה המשפטית ולהוביל להערכת יתר של סיכויי ההליך ולהערכת חסר של סיכוניו
כאשר מדובר בבינה מלאכותית, אנו נוטים לייחס לה אובייקטיביות וניטרליות, כאילו היא פועלת מחוץ להשפעתן של דעות, הטיות והקשרים. בפועל, מאחורי כל שאלה עומד אדם, ואופן הניסוח, העובדות שנבחרות להצגה, הנתונים שהושמטו וההנחות המוקדמות של המשתמש - כל אלה משפיעים במישרין על התשובה המתקבלת.
הדברים בולטים במיוחד בליטיגציה, כאשר עורך דין מבקש להעריך את סיכויי ההליך, לאתר פסיקה רלוונטית או לגבש אסטרטגיה. העולם המשפטי אינו מתחלק לשחור ולבן, ורוב המחלוקות מחייבות לא רק חיזוק של עמדה קיימת, אלא גם בחינה ביקורתית של חולשותיה.
מטבע הדברים, עורך הדין פועל מתוך מחויבות ללקוחו. לכן הוא עשוי לנסח שאלות באופן המשרת את עניינו, להבליט עובדות התומכות בגרסתו ולהמעיט, גם שלא במודע, במשקלם של נתונים הפועלים לרעתו. לעיתים הוא אף מאמץ את האופן שבו הלקוח עצמו מציג את הסכסוך - ובונה את החיפוש כולו מאותה נקודת מוצא חלקית.
תופעה זו אינה חדשה. גם לפני עידן הבינה המלאכותית עורך דין לא פעל במנותק מן האינטרסים של לקוחו. אלא שבעבר המחקר המשפטי התבסס על חיפוש רחב בפסיקה, בספרות ובמאגרי מידע, ולכן חשף אותו גם לפסקי דין סותרים, לטיעונים שלא שקל ולגישות שחייבו אותו להתמודד עם חולשות התיק.
בינה מלאכותית, לעומת זאת, עלולה - אם אינה מתושאלת בזהירות - לאפשר למשתמש לעקוף כמעט לחלוטין פסקי דין, טיעונים או כיווני מחשבה שאינם נוחים לו. כך עלולה להיווצר תמונה חלקית, המציגה אמת סובייקטיבית כאילו הייתה מסקנה אובייקטיבית ושלמה.
אולם הסיכון אינו נעוץ רק באופן ניסוח השאלות, אלא גם בשאלות שאינן נשאלות כלל. בינה מלאכותית יכולה להשיב רק על הסוגיות שהוצגו בפניה - היא לא תמיד תתריע על בעיה משפטית שלא זוהתה, על עילת תביעה שלא נבחנה או על טענת הגנה שלא הובאה בחשבון. לכן איכות התוצאה תלויה בראש ובראשונה ביכולתו המקצועית של עורך הדין לדעת אילו שאלות לשאול.
הקושי אף אינו מסתכם בכך שהתשובות מושפעות מאופן ניסוח השאלות. הסכנה העמוקה יותר היא תחושת השלמות שהבינה המלאכותית עלולה ליצור. תשובה מנומקת, מסודרת ובטוחה בעצמה עלולה ליצור רושם של בחינה מקיפה, גם כאשר הניתוח נשען על הנחות מוצא חלקיות בלבד. ככל שהתשובה נראית משכנעת יותר, כך עלול לפחות הדחף לבחון אותה באופן ביקורתי.
זהו הפרדוקס האמיתי של הבינה המלאכותית: דווקא הכלי שאמור להרחיב את שדה הראייה המקצועי עלול, בשימוש לא זהיר, לצמצם אותו. במקום לחשוף את עורך הדין לטיעונים נוספים, הוא עלול לחזק ראיית מנהרה, לעודד היצמדות למידע המאשר עמדה מוקדמת ולפגוע בהערכת הסיכויים והסיכונים.
תוצאה אפשרית נוספת היא יצירת "ביטחון סימטרי". כיום גם התובע וגם הנתבע יכולים לקבל בתוך דקות ניתוח משפטי משכנע התומך בעמדתם. מצב זה עלול להקשות על משא ומתן, להפחית את הנכונות לפשרה ולהגדיל את מספר ההליכים המגיעים להכרעה שיפוטית - לא משום שהתיקים חזקים יותר, אלא משום שהביטחון של כל אחד מן הצדדים התחזק.
ואולם קיים היבט נוסף שכמעט אינו זוכה לדיון. אנו רגילים לחשוש מכך שעורך הדין ישפיע על תשובות הבינה המלאכותית באמצעות אופן ניסוח שאלותיו. ייתכן, עם זאת, שהסיכון המשמעותי יותר פועל דווקא בכיוון ההפוך: שהתשובות שמספקת הבינה המלאכותית ישפיעו על אופן החשיבה של עורך הדין.
כאשר עורך דין מקבל בתוך שניות ניתוח מסודר ומסקנה מנומקת, הוא עלול, מבלי משים, לאמץ גם את מסלול החשיבה שהמודל מציע. במצב כזה, הבינה המלאכותית אינה רק משיבה על שאלות - היא מתחילה לעצב את האופן שבו השאלות נשאלות ואת הדרך שבה מתגבשת האסטרטגיה המשפטית. במקום להיות כלי עזר, היא עלולה להפוך לשותפה סמויה בעיצוב שיקול הדעת המקצועי.
מכאן עולה שאלה רחבה יותר: האם שימוש נרחב באותם מודלים עלול ליצור אחידות מחשבתית בעולם המשפט? אם עורכי דין רבים יישענו על אותם דפוסי ניתוח, מקורות והמלצות, קיים חשש שהחשיבה המשפטית תהפוך אחידה יותר, בעוד שטיעונים יצירתיים ופורצי דרך יידחקו לשוליים.
אז מה ניתן לעשות כדי ליהנות מיתרונותיה של הבינה המלאכותית מבלי ליפול למלכודותיה? ראשית, יש להכשיר עורכי דין, וביתר שאת שופטים ועוזריהם המשפטיים, לשימוש מושכל בבינה מלאכותית, ובפרט לאופן התשאול שלה. הכשרה כזו חייבת לכלול לא רק ניסוח נכון של שאלות, אלא גם זיהוי הטיות, איתור פערי מידע ופיתוח חשיבה ביקורתית כלפי התשובות המתקבלות.
שנית, עורך הדין חייב לנהל דיאלוג אמיתי עם הכלי. אין להסתפק בשאלה "מה מחזק את עמדתי?", אלא לשאול גם "מה מחליש אותה?", "אילו טענות יעלה הצד שכנגד?", "איזו פסיקה סותרת קיימת?" ו"אילו עובדות עשויות לשנות את התוצאה?". לעיתים דווקא השאלות שאיננו רוצים לשאול הן החשובות ביותר.
שלישית, יש להקפיד על בקרה מקצועית. אין די בכך שהתשובה מנוסחת באופן משכנע. על עורך הדין לאמת את המקורות, לבדוק שהפסיקה קיימת ועדכנית, לוודא שההלכה מוצגת במלואה ולהבחין בין מסקנה מבוססת לבין הכללה רחבה מדי או ניתוח חלקי.
בסופו של דבר, הבינה המלאכותית אינה מחליפה את שיקול הדעת המשפטי - היא מעצימה אותו, לטוב ולרע. ככל שעורך הדין ישאל שאלות רחבות, ביקורתיות ומאתגרות יותר, כך יגדל ערכה ככלי מקצועי. אולם אם ישתמש בה כדי לאשרר את מה שכבר ביקש לראות, היא לא תרחיב את שדה הראייה שלו, אלא תצמצם אותו. האתגר האמיתי, אם כן, אינו לפתח בינה מלאכותית חכמה יותר, אלא להבטיח שהשימוש בה ישפר גם את שיקול הדעת האנושי.
כותבת המאמר: עו"ד אורלי טננבאום בעלי המשרד אורלי טננבאום עורכי דין
לפרופיל המשרד - לחצו כאן
(בשיתוף CofaceBdi)
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
