כסף וצרכנות
ביטוח לאומי יקצץ את הקצבאות? "אין מנוס, חייבים להרע תנאים"
הגירעון האקטוארי של הביטוח הלאומי מוערך ביותר מ־800 מיליארד שקל, וקרן הרזרבה צפויה להתרוקן סביב 2035 – כ־10 שנים מוקדם מהתכנון המקורי. הפרשן הכלכלי גד ליאור הסביר בפודקאסט מה עומד מאחורי המספרים, מדוע ההוצאות גדלות ומה יידרש מהמדינה כדי להבטיח את המשך תשלום הקצבאות
הביטוח הלאומי מתמודד עם גירעון אקטוארי מצטבר שמוערך בכ־810 מיליארד שקל, לצד גירעון שוטף שצפוי להגיע לכ־10 מיליארד שקל. על פי החשש, קרן הרזרבה של המוסד, שנועדה לסייע במימון הפערים כאשר הכנסות הביטוח הלאומי אינן מספיקות, צפויה להתרוקן סביב שנת 2035.
הנתונים הוצגו בפודקאסט "הכותרת" בהנחיית שרון כידון, בהשתתפות הפרשן הכלכלי גד ליאור, בו נידונו הגורמים שהביאו להעמקת הגירעון, ובהם הזדקנות האוכלוסייה, העלייה בתוחלת החיים, גידול בהוצאות על קצבאות, משבר הקורונה והמלחמה, וכן שינויי חקיקה שהרחיבו זכויות והגדילו את היקף הקצבאות.
ליאור הסביר כי יש להבחין בין גירעון שוטף לבין גירעון אקטוארי: גירעון שוטף נוצר כאשר בשנה מסוימת ההכנסות מדמי ביטוח נמוכות מהסכום שהביטוח הלאומי משלם באותה שנה בקצבאות. לעומת זאת, הגירעון האקטוארי הוא תחזית ארוכת טווח, המתייחסת לפער בין ההתחייבויות העתידיות של המוסד לבין מקורות המימון הצפויים.
"הגירעון הצפוי של הביטוח הלאומי הוא פי שניים" מעלות המלחמה, אמר ליאור, בהתייחסו לגירעון של יותר מ־800 מיליארד שקל. לדבריו, מדובר בסכום שיהיה קשה להתמודד איתו.
הקרן שנועדה להתמודד עם הפערים נבנתה לאורך השנים, כאשר בתקופות שבהן הביטוח הלאומי היה בעודף תזרימי, העודפים הושקעו באגרות חוב מיוחדות של משרד האוצר. מטרת הקרן היא לאפשר למוסד להמשיך ולממן את הקצבאות גם בשנים שבהן ההכנסות השוטפות לא יספיקו.
אחד הגורמים המרכזיים שעליהם הצביע ליאור הוא השינוי הדמוגרפי. תוחלת החיים בישראל גבוהה, וככל שאנשים חיים יותר שנים, גדלות גם ההתחייבויות של הביטוח הלאומי לתשלום קצבאות לאורך זמן. במקביל, דור גדול של ישראלים צפוי להגיע לגיל זקנה בשנים הקרובות. המשמעות היא גידול במספר הזכאים לקצבאות זקנה ובסך ההתחייבויות העתידיות של המוסד.
אבל לדברי ליאור, הזדקנות האוכלוסייה אינה הגורם היחיד. לדבריו, משבר הקורונה והמלחמה חייבו את הביטוח הלאומי להתמודד עם הוצאות חריגות, ובהן תשלומי אבטלה, חל"ת, קצבאות לנפגעים וקצבאות נוספות. גם שינויי מדיניות וחקיקה הגדילו את ההוצאות. ליאור הזכיר בין היתר את הרפורמה בקצבאות הנכות ואת הרחבת חוק הסיעוד, שהרחיבו את הזכויות והגדילו את הסכומים שהביטוח הלאומי נדרש לשלם.
הנתונים שהוצגו בפודקאסט מצביעים במיוחד על העלייה בהוצאות על קצבאות הסיעוד. תקציב קצבאות הסיעוד של הביטוח הלאומי עלה מ־7 מיליארד שקל ב־2018 ל־21 מיליארד שקל ב־2025 – פי 3. לפי הנתונים שהוצגו, הגידול בהוצאות על הסיעוד הקדים משמעותית את המועד שבו צפויה קרן הביטוח הלאומי להגיע לאיפוס.
במקביל, בדוח האקטוארי הובאו גם ההשפעות של הוצאות האבטלה בתקופת הקורונה ובמהלך המלחמה. על פי הנתונים שהוצגו, הגידול בקצבאות הסיעוד הקדים את שנת האיפוס ב־6.3 שנים, וההוצאות על דמי אבטלה בקורונה ובמלחמה הקדימו אותה ב־2.7 שנים.
למרות המספרים, ליאור דוחה את התרחיש שלפיו הביטוח הלאומי פשוט יפסיק לפעול. לדבריו, התרוקנות הקרן אינה שקולה להפסקת תשלום הקצבאות. "המשמעות של התרוקנות הקרן היא שבשנת 2035 או סביבה לביטוח הלאומי לא יהיו יותר רזרבות בקרן כדי לממן את הפער השוטף", אמר. לדבריו, הקצבאות לא ייפסקו לחלוטין, אך ללא שינוי במנגנון המימון עלול להיווצר פער משמעותי בין ההכנסות לבין הסכומים הנדרשים לתשלום.
ליאור הדגיש כי במקרה כזה המדינה תידרש לקבל החלטות שיבטיחו את המשך תשלום הקצבאות. בין היתר הוא הזכיר אפשרות להגדלת המימון הממשלתי, שינוי בגובה דמי הביטוח, שינוי בתנאי הזכאות או התאמות אחרות במערכת.
אחת האפשרויות שעלו בדיון היא העלאת גיל הפרישה. ליאור הזכיר אפשרות להעלות את גיל הפרישה לגברים מ־67 ל־70, ובהמשך לבצע שינויים גם ביחס לנשים. אפשרות נוספת היא להגדיל את דמי הביטוח הלאומי שמשלמים העובדים והמעסיקים. לדבריו, העלאה כזו תגדיל את ההכנסות של המוסד, אך תפחית את השכר נטו של העובדים.
אפשרות נוספת שעלתה היא שינוי אופן ניהול הרזרבות. ליאור ציין כי קיימת דרישה לשנות את ההסדר ההיסטורי, שלפיו כספי הרזרבות מושקעים באוצר, ולאפשר ניהול עצמאי יותר בשוק ההון, בדומה לקרנות הפנסיה.
בפרק עלתה גם שאלת הקשר בין הרחבת הזכויות לבין הגידול בהוצאות. ליאור התייחס במיוחד לשינוי באופן בחינת הזכאות לקצבאות סיעוד. הוא סיפר על מקרה של אישה מעל גיל 80, שלטענתו התבקשה להדגים כיצד היא מתלבשת. האישה הצליחה להתלבש בעצמה במהלך הבדיקה, אף שבפועל התקשתה לעשות זאת, ובעקבות הבדיקה נשללה ממנה הקצבה. לאחר ערעור היא קיבלה אותה בחזרה.
לדברי ליאור, המקרה ממחיש את הקושי הכרוך במבחנים מסוג זה. הוא טען כי בגילאים מבוגרים יש מקום לבחון מחדש את אופן קביעת הזכאות, כדי למנוע מצבים שבהם אנשים נדרשים להוכיח את מצבם באופן שלדבריו עלול להיות משפיל.
נושא נוסף שעלה בפרק הוא שיעור התעסוקה בישראל וההשפעה שלו על הכנסות הביטוח הלאומי. ליאור טען כי שיעור התעסוקה בישראל נמוך ביחס למדינות מערביות אחרות, וכי הגדלת מספר העובדים יכולה להגדיל את גביית דמי הביטוח הלאומי, לצד תרומה לצמיחת המשק. לדבריו, אם שיעור התעסוקה יעלה משמעותית, הכנסות הביטוח הלאומי יגדלו, והגירעון האקטוארי עשוי להצטמצם ואף להשתנות באופן משמעותי בהתאם להיקף השינוי.
אז מה צפוי לקרות ב־2035? התרחיש שהוצג בפרק אינו של "קריסה" במובן של הפסקת הקצבאות, אלא של נקודת מפנה שבה קרן הרזרבה כבר לא תוכל לשמש מקור למימון הפערים השוטפים.
המשמעות היא שהמדינה והכנסת יצטרכו לקבל החלטות בנוגע למבנה המימון של הביטוח הלאומי. האפשרויות שהוצגו כוללות הגדלת המימון מתקציב המדינה, הגדלת הגבייה באמצעות דמי הביטוח, או שינוי בגובה הקצבאות ובתנאי הזכאות. גם משרד מבקר המדינה הציג אפשרויות אלה ככיוונים אפשריים להתמודדות עם הגירעון.
ליאור, מצדו, ביקש להרגיע את החשש שלפיו מי שמשלם היום ביטוח לאומי לא יקבל בעתיד קצבאות. "זה לא יקרה", אמר, והוסיף כי המדינה תידרש למצוא פתרון כדי להבטיח את המשך פעילות הביטוח הלאומי.
עוד ב-
השאלה המרכזית, אם כן, אינה אם הביטוח הלאומי ייעלם, אלא כיצד המדינה תממן את הפער ההולך וגדל בין ההכנסות לבין ההתחייבויות – ומי יישא בעלות השינויים שיידרשו כדי לסגור אותו.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
