שנת 2020 היא שנת הקורונה - משבר הקורונה - המערכת הבנקאית הייתה לראשונה מזה הרבה שנים במוקד הפעילות הכלכלית הישראלית כשהציבור הישראלי (לפחות חלקו) היה בסגר וניהל מדיניות של ריחוק חברתי, בלי לצאת לעבודה ובלי להכניס כסף.

כאן המערכת הבנקאית נכנסה לתמונה. היא הייתה צריכה לספק את כל השירותים כדי לשדר ביטחון עצמי ומאידך הייתה צריכה לספק אשראי שברור לכל בר בי רב כי חלקו לא יוחזר.

הבנקים היו בדילמה: לתת אשראי כמו שבנק ישראל לוחץ ולהסתכן בכך שלא יחזור לבעליו החוקיים? או להסתגר ולהתמקד בלקוחות הקיימים.

ניתוח הדוחות הכספיים של שלושת הבנקים הגדולים מלמד מספר דברים: שלושתם העמידו אשראי נדיב לציבור במהלך המשבר. שני בנקים נהגו באחריות וביצעו הפרשות גדולות שמשקפות טוב יותר את מגוון תרחישי הבלהות של המערכת, בנק אחד החליט להיות אופטימי. האופטימי שבהם (מזרחי) הסתכן שהמשבר יהיה עמוק מכפי שנראה כעת ואילו שני הבנקים הגדולים (פועלים ולאומי) העדיפו להיות מופתעים לטובה.

ולכן, המסקנה המתבקשת היא ככל שהריקברי בבנקים (החזר החוב שהופרש נגדו לחובות מסופקים) יהיה גבוה יותר, הפועלים ולאומי יכירו ברווחים גבוהים יותר ומזרחי לא יכיר ברווחים הללו כי מעולם לא הפריש בגינם. את המסקנה המתבקשת כל אחד יכול להסיק בעצמו - דירוג ביצועי הבנקים בשנת המשבר.