תרבות ופנאי

ריטה נפרדת בדמעות: "איך אפשר שלא תהיי עוד?"

הפזמונאית והמשוררת צרויה להב נפטרה בגיל 74 לאחר מאבק במחלה קשה. לאורך הקריירה כתבה שורה ארוכה של קלאסיקות לזמרים מובילים כמו ריטה, רמי קלינשטיין ויהודה פוליקר. בנה, המוזיקאי יונתן אלבלק: "היא הייתה אישה מיוחדת, חכמה, טהורת לב ואוהבת חיים"

מערכת ice | 2/4/2026 19:53

הפזמונאית, המשוררת והסופרת צרויה להב הלכה לעולמה בגיל 74 לאחר מאבק במחלה קשה. את דבר מותה פרסם בנה, המוזיקאי יונתן אלבלק.

בפוסט שפרסם כתב: "אתמול בצוהריים אימא שלי האהובה והיפה, צרויה להב, נאספה אל האין־סוף אחרי מאבק קצר וקשה עם המחלה הארורה. היא כתבה שירים שנגעו לאנשים בלב. היא הייתה אישה מיוחדת, חכמה, טהורת לב ואוהבת חיים. היא הייתה האימא הכי טובה שיכולתי לבקש". המשפחה הודיעה כי לא תתקיים שבעה וההלוויה תהיה פרטית.

View this post on Instagram
A post shared by 𝓡𝓲𝓽𝓪 | ריטה (@i_m_rita)

להב נחשבה לאחת היוצרות הבולטות בזמר העברי וחתומה על שורה ארוכה של שירים שהפכו לחלק מהפסקול הישראלי. בין היתר כתבה את "ימי התום", "שרה ברחובות" ו"לאלף נמר" שביצעה ריטה, "על הגשר הישן" ו"תישארי עוד קצת" שביצע רמי קלינשטיין, "דרך המשי" ו"נעמיד פני יתומים" בביצוע יהודית רביץ, "אף אחת" בביצוע מירי מסיקה ו"פרח" שביצעו יהודה פוליקר וגידי גוב.

להב נולדה בשנת 1951 בקיבוץ איילת השחר בשם צרויה חפרי. במהלך שירותה בצוות הווי חטיבת הצנחנים הכירה את המפיק המוזיקלי לואי להב, והשניים נישאו ונסעו יחד לארצות הברית. בתקופה זו הופיעה כזמרת וכנרית בלהקת הליווי של ברוס ספרינגסטין, E Street Band, ואף השתתפה בהקלטות מוקדמות של הלהקה.

לאחר לימודי משחק במכון לי סטרסברג בלוס אנג'לס חזרה לישראל בשנת 1975 והשתלבה בסצנת הרוק המקומית. היא ניגנה באלבום "סוף עונת התפוזים" של להקת תמוז והייתה חברה גם בלהקת "הברירה הטבעית". בהמשך בחרה להתמקד בכתיבה והפכה לאחת הפזמונאיות המבוקשות בישראל.

במהלך הקריירה זכתה להכרה רחבה. בשנת 2011 הוענק לה פרס אקו"ם למפעל חיים בתחום הזמר העברי. לצד פעילותה במוזיקה פרסמה גם ספרים, בהם "כפכפי העץ של אנדרה" ו"מלכת הביצות רוקדת טנגו".

הזמרת ריטה נפרדה היום מצרויה להב בפוסט מרגש: "צרויה, אחות ליבי, אהובת נפשי. ‏את לא רק חלק עצום מהיצירה שלי, כתבת אותי ושרתי אותך אין ספור פעמים. התערבבנו אחת בשנייה, ורוב הזמן היינו בכלל אותה אישה.. היצירה נשזרה בחברות כל כך עמוקה ומיוחדת. איך אפשר שלא תהיי עוד ? יפה שלי, מפוארת שכמוך, בכל מובן ודרך. ‏

"האישה הכי חכמה, עצומה מרגשת. את האמנית הכי אמיתית שהכרתי בחיי. מעולם לא קראת בשמי. קראת לי “קוויני”. אבל האמת היא שאת המלכה האמיתית. מלכת האמת, היושר והרגש.
את משאירה אוצר עצום אצל כולנו. אשיר אותך עד כלות כוחי יפה שלי. ‏תודה על מי שהיית בשבילי צרויה. תחסרי לי כל כך".

יהודה פוליקר ספד לה ואמר: "כואב ועצוב על לכתה של חברתי הטובה, צרויה להב האהובה. צרויה הייתה מהכותבות המוכשרות והמיוחדות שהיו לנו פה. זכיתי לקבל ממנה טקסטים לשירים גדולים וחשובים שיישארו איתנו לנצח. היא מאוד תחסר לי ולכולנו".