עולם הספרות הבינלאומי נפרד מאחת מיוצרותיו הבולטות והאהובות ביותר: אווה קילפי, המשוררת והסופרת הפינית המוערכת, הלכה לעולמה בגיל 98. קילפי, שקובץ סיפוריה הקצרים הראשון ראה אור עוד בשנת 1959, הותירה אחריה קריירה עשירה והמשיכה לכתוב ברציפות במשך למעלה משישים שנה.

יצירותיה הרבות תורגמו לעשרות שפות ברחבי העולם - ובהן יפנית, איטלקית, שוודית, סלובנית וגם עברית - וזיכו אותה בשורה ארוכה של פרסים, בהם מדליית "פרו פינלנדיה" היוקרתית, העיטור החשוב ביותר בארצה לאמנים.

הביוגרפיה האישית של קילפי השפיעה באופן עמוק על כתיבתה. היא נולדה בחבל קרליה שבפינלנד, אזור אשר סופח לברית המועצות בעקבות מלחמת העולם השנייה. זיכרונות הילדות המוקדמים שלה נצבעו בצל הקרבות, כאשר היא ובני משפחתה נאלצו להסתתר במרתף הבית כדי להינצל מהפגזות כבדות.

בהמשך, עם גיוסו של אביה לצבא, נאלצה המשפחה לעזוב את המקום לצמיתות ולהפוך לפליטים. השפעות המלחמה והפינוי הכפוי מהמולדת ניכרים היטב ברבות מיצירותיה, ובעיקר בטרילוגיית הזיכרונות המפורסמת שלה, "בזמן מלחמת החורף".

קילפי נודעה כקול נועז ופורץ דרך שעסק ללא מורא במעמדן של נשים ובמיניותן. הרומן המצליח שלה, "תמרה", עורר בראשית שנות השבעים סערה רבה בעולם הספרות האירופי, משום שהציב במרכזו גיבורה בעלת תשוקות גופניות חזקות וחופשיות – דבר שנחשב אז ליוצא דופן ומאתגר.

למרות שכתיבתה נגעה בבעיות חברתיות מורכבות ומטרידות, החל מזוגיות, הורות ובדידות, דרך זקנה ועד ליחסו הבלתי מוסרי של האדם כלפי הטבע ובעלי החיים, היא תמיד ידעה לשלב ביצירותיה הומור ייחודי. מרגע שתרגומי ספריה החלו להפגין פופולריות רבה באירופה בתחילת שנות השמונים, היא הפכה לשם מוכר ואהוב מאוד גם מחוץ לגבולות פינלנד.

גם הקהל הישראלי זכה להכיר מקרוב את יצירתה המרגשת. אנתולוגיית השירה הנודעת שלה, "הפרפר חוצה את הכביש", אשר זכתה להצלחה כבירה ולמספר מהדורות בפינלנד, ראתה אור בתרגום לעברית בשנת 2007 על ידי המתרגם והמשורר רמי סערי.

עוד ב-

הסופר הישראלי חושף את התלוש: ״משתף אתכם כמה אני מרוויח״

לכתבה המלאה

בהערותיו המלוות את הספר, הדגיש סערי את תפיסת עולמה הייחודית של קילפי, אשר מצאה לאורך כל חייה ניחומים עמוקים בקרבה אל הטבע הפראי, בחמלה כנה ורחבה כלפי בעלי חיים ובעוצמתה של האהבה האנושיתת