דיגיטל וטק

שבעה מי יודע? היזמים והחברות שאמרו "לא" למיליארדים

ממטא ועד קאנבה – סיפורם של 7 יזמים וחברות שבחרו בדרך הארוכה והעצמאית, כשכולם חלמו על אקזיט מהיר. הם דחו הצעות מפתות, נשארו נאמנים לחזון – והוכיחו שיש יותר מדרך אחת להצליח בגדול

רפאל בן זקרי | 11/4/2025 11:47

חברות שבחרו לא להימכר בשלב מוקדם (צילום אילוסטרציה, AI)

בחג שכולו אווירת חירות, הצצה לעולם הסטארטאפים וחברות הענק חושפת משמעות אחרת למושג: לא קרב פיזי או פוליטי, אלא החלטות עסקיות אמיצות. לגדול לבד כשמציעים לכם מיליארדים, להגיד "לא תודה" לקרנות ענק, ולשמור על שליטה מלאה – גם כשזה קשה ומפתה. זהו סיפורם של יזמים וחברות שלא ויתרו על החזון שלהם, כאלו שצמחו מתוך קושי אישי, או דחו הצעות שיכלו לשנות את חייהם מהקצה אל הקצה – אבל בחרו בדרך הארוכה. ואחרי הכל? הם הוכיחו שזה אפשרי.

1. Wiz - לומר לא ל-23 מיליארד
אי אפשר לפתוח את הרשימה הזו בלי הסיפור של WIZ – סטארטאפ הסייבר הישראלי שהפך לסמל של צמיחה מהירה. החברה, שהוקמה רק ב-2020 על ידי אסף רפפורט ושותפיו, משכה במהירות תשומת לב גלובלית בזכות פתרונות אבטחת הענן הייחודיים שלה. אבל מה שהפך את החברה לבעלת ערך גדול עוד יותר היה דווקא הרגע שבו אמרה "לא".

גוגל, כך לפי דיווחים, הציעה בשנה שעברה לרכוש את החברה בעסקה בשווי כ-23 מיליארד דולר – הצעה שאף סטארטאפ ישראלי מעולם לא קיבל כמותה. המייסדים סירבו להצעה המפתה, מתוך אמונה שהחזון שלהם שווה אפילו יותר. ואכן, רק בחודש הקודם התבצעה לבסוף הרכישה, הפעם בשווי גבוה עוד יותר, של 32 מיליארד דולרים.

2. Snapchat - תודה, אבל לא עכשיו
בשנת 2013, אוון שפיגל, אז רק בן 23, עמד בפני אחת ההחלטות הקשות שיזם צעיר יכול לקבל: האם למכור את סנאפצ'ט לפייסבוק תמורת 3 מיליארד דולר, או להמשיך לצמוח עצמאית. האפליקציה שהמציאה את רעיון התמונות וההודעות הנעלמות הייתה אז בשלב מוקדם, ללא הכנסות משמעותיות, אבל כבר הפכה לתופעה תרבותית בקרב צעירים.

שפיגל, יחד עם שותפו בובי מרפי, סירב בנימוס – והדהים את עמק הסיליקון. לא בגלל שהוא לא רצה את הכסף, אלא כי הוא האמין שיש לו בידיים משהו שאין עדיין למתחרות, שמציע אלטרנטיבה אפילו לענקית כמו פייסבוק. עם השנים, הפלטפורמה התפתחה עוד יותר, ובעיקר – שמרה על זהות מובחנת. ההחלטה לא להימכר, גם כשזה נשמע כמעט לא הגיוני, אפשרה לחברה להמשיך להמציא את עצמה מחדש, ולהישאר קול עצמאי בשוק שהולך ונעשה הומוגני.

3. Meta - מיליארד דולר לא מספיקים כדי לשנות את העולם
שנים לפני שסנאפצ'ט אמרה 'לא' לפייסבוק, האחרונה עשתה זאת בעצמה: בשנת 2006, כשפייסבוק (כיום מטא) הייתה עדיין אתר חברתי לסטודנטים, הגיעה !Yahoo ובפיה הצעה לרכוש את החברה הצעירה תמורת מיליארד דולר.

עבור יזם צעיר כמו מארק צוקרברג, הסכום נשמע חלומי – אבל הוא סירב. הוא ראה בפייסבוק משהו אחר, פלטפורמה שתשנה את הדרך שבה אנשים מתקשרים, משתפים ומרגישים חלק מקהילה אחת גדולה. למרות לחצים מצד המשקיעים, צוקרברג עמד על שלו, והחזון גבר על הרווח המיידי. התוצאה? פייסבוק הפכה לאחת החברות המשפיעות והמשמעותיות בעולם, רכשה את וואטסאפ ואינסטגרם, הספיקה על הדרך לשנות את שמה למטא, וממשיכה להוביל בתחום הרשתות החברתיות.

4. קאנבה - 100 דחיות, חזון אחד
כשמלני פרקינס התחילה לדבר על הרעיון שלה – פלטפורמה שתאפשר לכל אחד לעצב כמו מקצוען, בלי לדעת פוטושופ – היא לא זכתה לחיבוק מהשוק. ההפך הוא הנכון. יותר ממאה משקיעים אמרו לה "לא".

קאנבה (Canva) נולדה מתוך ההבנה שיש פער עצום בין הכלים המסורתיים המיועדים לעיצוב לבין הצרכים של רוב האנשים. עם הרבה התמדה, ויחד עם בן זוגה קליף אוברכט, פרקינס המשיכה לפתח את המוצר בלי פשרות. היום, קאנבה היא אחת הפלטפורמות הפופולריות בעולם לעיצוב, עם מאות מיליוני משתמשים, שווי שוק של עשרות מיליארדים – ועדיין בידיים של המייסדים.

5. Bumble - מהפכה עם ערכים
אחרי שעזבה את טינדר בעקבות תביעה מתוקשרת על הטרדה ואפליה, וויטני וולף הרד לא חיפשה רק לנצח את העבר – היא רצתה לשנות את כללי המשחק. כך נולדה באמבל: אפליקציית היכרויות שבה נשים יוזמות את השיחה, והכוח נמצא בידיים שלהן.

כשהחברה התחילה לצבור תאוצה, הגיעו גם החיזורים – במיוחד מצד Match Group, חברת האם של טינדר. הם הציעו מאות מיליונים כדי לקנות את באמבל. וולף הרד סירבה בנחישות. לא רק בגלל השווי, אלא כי היא לא רצתה להחזיר את השליטה לגוף שממנו ניסתה לברוח. אם תהיתהם, אז ההימור השתלם. באמבל יצאה להנפקה מוצלחת, הפכה לאחד המותגים המוכרים בעולם ההיכרויות, וולף הרד הפכה למיליארדרית – ובעיקר, למודל של יזמות עם שליחות.

6. דייסון - 5,127 כישלונות וניצחון אחד עיקש
ג'יימס דייסון לא הקים סטארטאפ כדי להתעשר מהר, הוא פשוט רצה שואב אבק שלא ייסתם. הרעיון לשואב ציקלוני ללא שקית נשמע מובן מאליו היום, אבל בשנות ה-80, הוא היה כמעט בלתי נתפס. דייסון בנה לא פחות מ-5,127 אבות טיפוס לפני שהגיע לדגם שעבד.

הוא ניסה למכור את ההמצאה ליצרניות הגדולות – וכולן סירבו. אבל במקום לוותר, הוא עשה את המהלך הקיצוני: הקים מפעל משלו, שיווק לבד, ובנה מותג מאפס. זו לא רק הייתה החלטה עסקית, אלא גם אמירה של אמונה בדרך ובמוצר.

Dyson הפכה למותג בינלאומי שמזוהה עם חדשנות והנדסה קפדנית. דייסון שמר על בעלות משפחתית מלאה בחברה, נשאר מחוץ לשוק ההון, והשקיע מיליארדים במחקר – בלי לחצים חיצוניים.

7. Valve - בלי הנפקה ובלי בוסים
גייב ניואל, מייסד Valve, לא רצה עוד חברה רגילה. אחרי שעזב את מיקרוסופט עם הון עצמי וניסיון, הוא הקים סטודיו קטן שפיתח את Half-Life – משחק שהפך לקלאסיקה. אבל החזון שלו היה גדול יותר: ליצור פלטפורמה שתשנה את עולם המשחקים במחשב האישי. כך נולדה Steam.

עוד ב-

אסף רפפורט חושף: למה סירבה WIZ להצעה המפתה של גוגל?

לכתבה המלאה

פלטפורמת Steam הפכה לבית של מיליוני גיימרים, עם מודל הפצה עצמאי. ניואל מעולם לא רצה להפוך את Valve לחברה ציבורית. לא מניות, לא משקיעים שדוחקים לרווחים מהירים. במקום, הוא מעדיף צוות מצומצם, פרויקטים יצירתיים, ואידיאולוגיה של חופש פעולה מוחלט.