בפסגות בית השקעות סבורים כי בזמן שהיצע הנתונים השוטפים היה בשפל בשבוע האחרון, כלכלנים נוטים למלא את זמנם בשאלות היותר גדולות של החיים ובמקרה שלנו האם, אולי, בסופו של דבר טראמפ צדק ואנחנו היינו בעצם סתם סקפטיים כל הזמן הזה? הקונצנזוס בקרב כלכלנים אחרי בחירתו של טראמפ, ובמיוחד לאחר "יום השחרור", היה כי השילוב בין מדיניות המכסים עם המלחמה בהגירה הבלתי חוקית יכבידו על הכלכלה האמריקאית, במקום לעשות אותה אדירה שוב. ולמרות זאת נתוני הצמיחה הטובים מהמצופה לרבעון השני ונתוני האינפלציה הנמוכים מהצפוי פתחו את הדיון על כך מחדש.

בנוסף, הסכמי הסחר מול בריטניה, יפן והאיחוד האירופי הובילו לרגיעה מסוימת בקרב החזאים, גם אם רק בגלל שהתחזיות היו מוגזמות לרעה. למרות כל זה, בשורה התחתונה אנחנו עדיין מחזיקים בדעה שבסופו של דבר הפעולות של טראמפ יפגעו יותר משהם יתרמו לכלכלה האמריקאית ושהעלויות יתחילו לבוא לידי ביטוי כבר במהלך הרבעונים הקרובים.

נתחיל בסוגיית התעסוקה, ובאופן יותר ספציפי התעסוקה במגזר התעשייתי. גם אם טראמפ באמת מעוניין לראות מיליוני אמריקאים הולכים לעמוד שוב ליד פסי ייצור, נכון להיום אין להם שם מקום. שיעור האבטלה הכללי אומנם עלה בעשירית האחוז ל-4.2% אך הדבר לא חורג מהטווח בו הוא נע כבר קרוב לשנה (4%-4.2%), ואילו שיעור האבטלה מקרב עובדי התעשייה אפילו נמוך ממנו.

אם זה לא מספיק אז סעיף התעסוקה במדד מנהלי הרכש בענפי התעשייה ירד ביולי לרמה של 43.4 נק' ומאותת שהפירמות מתכוונות להמשיך ברבעונים הקרובים להקטין את כוח האדם ולא להגדיל אותו. ומה לגבי כל ההשקעות בהיקף של מאות מיליארדי דולרים שהוכרזו לאחרונה כחלק מהסכמי הסחר מול יפן והאיחוד האירופי או ההתחייבויות הפומביות של אפל וחברות אחרות? כמו שכבר כתבנו בעבר, אין שום הבטחה שמדובר באמת בהשקעות "מוגברות" וניתן לפרוס אותן לאורך תקופות זמן ארוכות כך שבסופו של דבר מדובר על הכרזות על השקעות שגם ככה כבר מתבצעות.

יתרה מכך, גם אם בסופו של דבר יבוצעו השקעות בהיקף מוגבר שיביאו להקמת מפעלים חדשים, לא בטוח שתוספת המשרות למשק האמריקאי תהיה כל כך גדולה. ראשית, השקעות במפעלים לייצור שבבים או סוללות לרכב חשמלי הן עתירות הון וזמן. לפרויקטים גדולים למשל בענף השבבים לוקח 4 עד 6 שנים מהחלטת ההשקעה ועד לתחילת הייצור המסחרי.

שנית, בענפים פחות מתקדמים, השכר של העובד האמריקאי גבוה בעשרות אחוזים מהשכר של העובדים במזרח הרחוק. במצב הזה צריך שיעורי מכס שגבוהים גם מ-40% כדי להשוות את הכדאיות של עלות העובדים בין ארה"ב לוויאטנם. מכיוון שגם היכולת להעסיק עובדים בלתי חוקיים בארה"ב הולכת ויורדת וההתפתחויות בתחום הרובוטיקה מתקדמות עד שנראה שהעונה הבאה של המנדלוריאן תהיה סדרה דוקומנטרית, ייתכן שהמפעלים החדשים שיוקמו בארה"ב יערבו יותר תהליכים אוטומטיים שידרשו פחות ידיים עובדות.

גם כשבוחנים לאיזה תעשיות יש פוטנציאל "להיות אדירות שוב" לא נתקלים בנתונים מעודדים עבור ממשל טראמפ. חלק עיקרי מהמוצרים שמיובאים לארה"ב מגיעים מתעשיות הציוד האלקטרוני והמחשבים, מכשירי חשמל ומכונות – תעשיות שכבר מאופיינות ברמות תפקוד ויעילות גבוהות באופן היסטורי. לעומתן בתעשיות הרכב והתרופות יש לא מעט מקום לשיפור ואף שיעורי האבטלה בהן גבוהים ביחס לממוצע. גם העובדה שעיקר היבוא בתעשיות אלו נעשה ממדינות מפותחות אחרות שבהן רמות השכר קרובות יותר לאלו שבארה"ב (קנדה, יפן ודרום קוריאה בתעשיית הרכב; אירלנד, גרמניה, קנדה ושוויץ בתעשיית התרופות) משפר את הסיכוי להעדיף עובדים אדום-כחול-לבן מאשר לשלם מכס.

ובכל זאת קשה לראות את התעשייה האמריקאית מתבססת על תעשיות אלו בלבד, כאשר תעשיית הרכב מספקת 1.2 מיליון משרות בלבד (מתוך 12.8 מיליון משרות בכלל ענפי התעשייה) וגם חזרה לרמות שיא התעסוקה של סוף שנות ה-90 תביא לתוספת של 300 אלף משרות בלבד. בתעשיית התרופות מדובר על מספרים נמוכים אפילו יותר, כשגם במידה ותוספת המשרות השנתית תוכפל פי 2 מדובר על 100 אלף משרות בלבד.

מהצד השני, מתחילים לראות את ההשפעות השליליות של המכסים על הכלכלה. נזכיר בתור התחלה שנתוני הצמיחה ברבעון השני אומנם היו גבוהים מהצפוי אך מדובר בעיקר בתיקון לנתוני הצמיחה השליליים מתחילת השנה. לעומת זאת הגידול במכירות הסופיות לביקוש המקומי, נתון שמלמד טוב יותר על כיוון המחזור הכלכלי, עמד על 1.2% - רבעון רביעי ברציפות של ירידה בקצב הגידול והנתון הנמוך ביותר מאז 2022.

לכך צריך להוסיף גם את השחיקה בהכנסה הריאלית הפנויה של משקי הבית בארה"ב ואת שיעור החיסכון הנמוך כדי להבין שפוטנציאל הגידול בצריכה הפרטית אינו גבוה. אם זה לא מספיק אז בחודשיים האחרונים גם נרשמו סימנים ראשוניים לקשיים של משקי הבית בשוק האשראי כאשר גם שיעור הדיפולט על הלוואות הסטודנטים, שוק שגודלו כגודל שוק ההלוואות לרכב, זינק בחדות לאחר סיום תוכניות הסיוע של ביידן וגם נרשמה ירידה שנייה ברציפות בהיקף האשראי בכרטיסי אשראי, מה שלא קרה מאז הקורונה.

גם בצד האינפלציה החדשות פחות טובות משנדמה. נתוני האינפלציה של חודש יוני הראו לראשונה גידול של 0.5% במחירי המוצרים ללא רכבים, ומדדים נוספים כמו מדד PriceStats שמודד את מחירי המוצרים אונליין מצביע על גידול במחירי המוצרים המיובאים מאז מרץ, לעומת מחירי המוצרים המקומיים שנשארו ללא שינוי. הגורם שעד כה מאזן את נתוני אינפלציית הסחורות הם מחירי הרכבים, שהיו אמורים לזנק בעקבות המכס הכבד יותר של 25% על תעשיות הרכב עד כה. נראה שההיערכות מראש והגדלת המלאים עזרו ליבואני הרכב לשמור על יציבות עד שנחתמו הסכמי הסחר.

כעת, כשהמלאים הולכים וקטנים ונוצרה וודאות סביב המכס על יבוא הרכבים, סביר להניח שנתחיל לראות גלגול של חלק מהמכס לצרכנים ועליה במחירים. גם היחלשות הדולר צפויה להביא לעליה נוספת במחירי הסחורות, כאשר באופן היסטורי הדבר קורה על פני תקופה של כתשעה חודשים. היחלשות הדולר החלה כבר בתחילת השנה ולכן אנחנו צפויים לראות את ההשפעה על מחירי המוצרים ברבעונים הקרובים.

אומנם מחירי המוצרים מהווים רק כשליש ממדד המחירים לצרכן האמריקאי, אך כשרמת האינפלציה עוד גבוהה מעל ליעד שני האחוזים של הפד, לדבר יש משמעות כבדה. אינפלציית הסחורות עשויה לעלות עד סוף השנה לרמה של 3%-4%, מה שידחוף את אינפלציה הליבה לרמה של כ-3% כשגם אינפלציית הליבה עפ"י מדד ה-PCE צפויה להישאר מעל לרמה של 3%. במצב הזה, ולמרות ההתבטאויות האחרונות של מספר בכירים בפד בנוגע לצורך במעבר לגישה מוניטרית פחות מרסנת, ייתכן ובסופו של דבר הם יעדיפו להמתין עוד קצת עם המסקנות. מדד המחירים לצרכן לחודש יולי שיתפרסם מחר ומדד המחירים ליצרן ביום חמישי ישפכו עוד אור על השפעות המכסים על האינפלציה.

עוד ב-

פסגות: אחרי העלייה במדד יוני - זה מה שיקרה בחודשים הקרובים

לכתבה המלאה

בנוסף עד להחלטת הריבית בספטמבר יפורסם דו"ח התעסוקה של חודש אוגוסט. במידה ונתוני האינפלציה ימשיכו להצביע על עליה, גם אם מתונה, ונתוני דו"ח התעסוקה לאוגוסט לא יראו על יציאת שוק העבודה משיווי משקל (וכל עוד הירידה בתוספת המשרות מתקזזת עם היציאה של עובדים מכוח העבודה אז בעיני הפד שיווי המשקל נשמר) - אנו מעריכים כי הפד ימשיך להמתין לפחות עד לסוף השנה.