מחקר מתמשך של מכון כללית למחקר ומכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, מציג תמונת מצב מורכבת של בריאות הנפש בישראל. לצד התאוששות של רוב האוכלוסייה, נותרה קבוצה משמעותית המתמודדת עם מצוקה נפשית ופגיעה מתמשכת בתפקוד.  

על פי הנתונים, נרשמה פגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי של הישראלים. כ-20% מהאוכלוסייה מדווחים על פגיעה חמורה בתפקוד על רקע נפשי. שיעור זה נותר יציב ולא ירד לאורך זמן, גם כשתסמיני המצוקה עצמם פחתו. במקביל לכך, ציבור רחב מתמודד חשיפה גבוהה לטראומה.

כ-15% מהציבור חוו חשיפה ישירה בדרגה הגבוהה ביותר (נוכחות באירועי טרור או היכרות קרובה עם נפגעים, חטופים או חללים). מדובר בהיקף דרמטי בהשוואה לאירועים לאומיים בעולם (כמו ה-11 בספטמבר בארה"ב, שבו שיעור החשיפה עמד על כ-4% בלבד).   

הנפגעות המרכזיות הן נשים צעירות. נשים מדווחות על יותר תסמיני מצוקה מגברים. הפגיעה בתפקוד בולטת במיוחד בקרב נשים צעירות (גילאי 18–35) ומגיעה ל-32% (לעומת 19% בלבד בקרב גברים), וכשליש מתוכן חוצות סף קליני של חרדה, דיכאון או פוסט-טראומה.

עוד עולה מהמחקר, כי הפגיעה העיקרית הינה חברתית. כלומר, בעוד שהתפקוד בעבודה ובניהול משק הבית נותר יציב יחסית, הפגיעה הקשה ביותר נרשמה במישור החברתי. 50% ממשתתפי המחקר מדווחים על פגיעה בפעילויות פנאי ו-35% על קושי ביצירת קשרים קרובים ותחזוקם. זאת אף שקשרים אלו נתפסים כעוגן חוסן מרכזי.   

במקביל, נרשם קושי בהתאוששות מפוסט טראומה. מבין אלו שחוו מצוקה נפשית משמעותית, מעל 60% מהסובלים מפוסט-טראומה ממשיכים לדווח על תסמינים קשים גם בחלוף שלוש שנים. רבים מהישראלים מתמודדים עם חסמים בנגישות לטיפול. שליש מהציבור חשים צורך בטיפול נפשי, אך מחציתם אינם פונים לקבלתו – בעיקר מתוך רצון להתמודד לבד (23%) או חוסר עניין במענים שמציעה מערכת הבריאות (17%). 

המחקר מצביע על קשר חזק בין חשיפה לתכנים וסרטונים קשים במדיה לבין עלייה בתסמיני חרדה ופוסט-טראומה, ומחזק את ההמלצה לצמצם חשיפה זו. מנגד, תמיכה משפחתית וקהילתית נמצאה כגורם מפתח המפחית מצוקה ומחזק את החוסן נפשי. הממצאים מדגישים את הצורך בהרחבת שירותי בריאות הנפש וגיוון דרכי הטיפול המוצעות לציבור. 

פרופ' רן בליצר, סמנכ"ל וראש חטיבת החדשנות בכללית: "הממצאים שאספנו באופן שיטתי לאורך שלוש השנים האחרונות מלמדים כי לצד עליה מתמדת בשיעור המקבלים טיפול נפשי, המצוקה הנפשית הופכת עבור חלק ניכר מהאוכלוסייה לכרונית ומלווה בפגיעה תפקודית עמוקה. 

עוד ב-

העולם עוקב בדאגה: המחלה הקטלנית מהעבר חוזרת לכותרות

לכתבה המלאה

הדר סמואל, חוקרת מומחית בצוות מדיניות בריאות במכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל: "רוב האוכלוסייה, כפי שצפינו, מתאוששת. לצד זאת, יש גרעין לא קטן שממשיך להתמודד ולהיאבק, ולכן חשוב להמשיך לסייע להם בדרכים הקיימות ובמקביל לגוון ולהציע דרכים חדשות להתמודדות. אחד הדברים שמדאיגים במיוחד הוא הפגיעה בפן החברתי של החיים. אנשים מצמצמים את פעילויות הפנאי, מתקשים לשמור על קשרים קרובים ולעיתים הופכים בודדים יותר, דווקא כאשר המשפחה, החברים, השגרה והפעילות הם בין העוגנים המרכזיים שהם עצמם מזהים כמסייעים להם להתמודד".