לא מתנתקים מהחדשות? החשיפה הממושכת לטראומה עלולה לפגוע בכם
מודעות ציבורית היא חיונית במהלך אירועי משבר. עם זאת, חשוב שנבין איך אנו עלולים לסכן את בריאותינו הנפשית והפיזית שלנו ושל ילדנו לאורך זמן. מעקב צמוד אחר טראומות קולקטיביות, כשהן מתפתחות בתקשורת ובחדשות, עלול להביא לתסמינים כגון חרדה, כעס, בושה ועוד. אז מה אפשר לעשות כדי למתן את ההשלכות?
למרות הפוגת האש בלחימה ובירי הטילים, המלחמה על הנפש שלנו ושל ילדינו ממשיכה להיות אחת החזיתות המרכזיות במלחמה הנוכחית, שאנו מוצאים עצמנו זה היום ה-55 בפני חשיפה מתמשכת, שאף גדלה עם הזמן, לתכני טרור וטראומה. אל הסרטונים, הכתבות והראיונות שממשיכים לחשוף פרטים חדשים על אירועי השבת השחורה, לצד הידיעות היומיות לצערנו על חללי צה"ל שנפלו, נוספו בימים האחרונים המשדרים הממושכים ומורטי העצבים סביב שחרור החטופים.
למרות שמודעות ציבורית היא חיונית במהלך אירועי משבר, חשוב שנבין איך אנו עלולים לסכן את בריאותינו הנפשית והפיזית לאורך זמן על ידי מעקב צמוד אחר טראומות קולקטיביות, כשהן מתפתחות בתקשורת ובחדשות.
חשיפה תקשורתית לאירועי אלימות המוניים קריטית לבריאות הציבור ועלולה לתדלק מעגל של מצוקה. חדשות במשך כל שעות היממה, כפי שאנו חווים בימים אלה, והתפשטות טכנולוגיות הסלולר, מעידות שחלק גדול מציבור הצופים נמצא באופן קבוע מחובר לעדכוני חדשות, וכך גם ילדים ובני נוער. השיתוף הנרחב באינטרנט עשוי אף לעודד הפצת שמועות לא מאומתות, הקשורות עם מצוקה גדולה עוד יותר כאשר המידע דל.
במחקרים שנערכו לאחרונה בארה"ב, נמצא כי חשיפה תקשורתית ממושכת לטראומה קולקטיבית, מרחיבה את גבולות האירועים מהגבלה גיאוגרפית לחוויות כמעט חסרות גבולות, וקשורה להשפעה על בריאות נפשית ופגיעה תפקודית, כמו, הגברת הדחק, תסמינים פוסט טראומטיים, קידום התפתחות של מחשבות חודרניות על האירוע בשל אחסון התוכן בזיכרון לטווח ארוך ושכיחות מוגברת של מחלות גופניות שאובחנו על ידי רופא לאורך זמן כמחלות לב וכלי דם.
החשיפה לאירועים טראומטיים עלולה להוביל לתסמינים נפשיים שונים, כגון חרדה, כעס, בושה או חוסר אונים, תחושות עייפות, קושי להירדם, בכי ותחושת חנק. מדובר בתגובות טבעיות, וברוב המקרים עם הזמן תחול הקלה הדרגתית בהרגשה ובתחושות השליליות, גם ללא טיפול. עם זאת, שיעור מסוים מהאנשים ימשיך לחוות תסמינים לאורך זמן ויכול לפתח הפרעות נפשיות.
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
בהגדרה, ההפרעה הפוסט-טראומטית מתפתחת רק לנוכח חשיפה ישירה או חשיפה לתיאורים חוזרים של מישהו קרוב. אולם, חשיפה בצפייה בסרטונים ודיווחי חדשות יכולה לגרום להתפתחות של הפרעות אחרות, דוגמת הפרעות חרדה, הפרעה טורדנית כפייתית, דיכאון והפרעות אחרות, נפשיות ופיזיות שונות. לאור כך, גם האוכלוסייה הכללית, שחשיפתה לאירוע תווכה דרך צפייה בפרסומים או סרטונים שונים או דרך היכרות אישית עם נפגעים, היא בסיכון להפרעות נפשיות עקב המלחמה.
בכל הקשור לילדים, חרדה מתבטאת באופן שונה אצל ילדים שונים ובגילאים שונים. לעתים נראית חזרה להתנהגות המתאימה לגילאים צעירים יותר, לעיתים ילדים צעירים יכולים להסתגר בתוך עצמם או להפגין חוסר תאבון. ילדים מבוגרים יותר יהיו עצבנים, רגישים וייתכנו תופעות כמו הרטבה לילית.
כהורים, חשוב שנדע, שאנו יכולים להקל על ילדינו אם מתפתחות תגובות האופייניות למצבי לחץ. ראשית, עלינו לזכור, שהתגובה שלנו כהורים למשבר תשפיע על התגובה של הילדים, לכן חשוב להתייעץ עם אנשי מקצוע, כדי להגיע מוכנים לשיחה עם הילדים, ולסייע להם להתמודד ולשקם את תחושת הביטחון שלהם. כאמור, כל ילד וילדה מגיבים לטראומה בדרך אחרת, אבל נראה כי הדבר המרכזי הוא פשוט להיות שם עבורם, להקשיב לסיפורים שלהם ולהקדיש להם זמן כדי לדבר או פשוט לבלות יחד.
(צילום: פלאש 90/ עטייה מוחמד)
כחלק מכך, יש לנסות לנהל שיח פתוח ומכיל, לשוחח עם הילדים על נושאים לפי בחירתם, לדבר על האירוע עם הילדים בפתיחות ובכנות. חשוב לתת לילדים מידע קונקרטי על האירועים, במידה ובהיקף המותאמים לגילם כמובן, ולעזור להם לווסת את תחושת ההזדהות עם הקורבנות או עם המצב. ניתן להסביר כי אנו נמצאים במצב מלחמה, לומר "במלחמה נהרגים אנשים, נפצעים, נחטפים, זה מאד עצוב, אבל אתה לא לבד, אנחנו אתך, ונעשה הכל לשמור עליך".
במקביל, חשוב להשתדל לשמור על השגרה, במידת האפשר, ולהגביר את תחושת השליטה של הילדים בתוך הבית, לדוגמא בתכנון ארוחת הערב או פעילויות. חשוב להיות סובלניים ולגלות הבנה אם הילדים חווים נסיגה וחוזרים להתנהגויות ישנות, דוגמת רגרסיה ביכולת להשתמש באסלה או ביכולת להירדם כשהם לבד.
לצד כך, זהו הזמן יותר מתמיד להגביל את זמן החשיפה לטלוויזיה או למקורות מידע אחרים על האסון וקורבנותיו, ולדאוג לחשיפה מבוקרת ומפוקחת. חשוב להקפיד על סינון תכנים, ולפתח מודעות לכך שבאמצעות הסמארטפון, הילד נגיש לכל דבר. עם זאת, על אף חשיפת הילד לתכני טרור לא לתייגו אוטומטית כנפגע טראומה וכפגיעה נפשית בלתי הפיכה.
צפויים שינויים לאורך הזמן אחרי חשיפה לאירועים, וחשוב לעקוב אחרי תגובות וסימפטומים, ולתת מענה. אם הילדים סובלים מאחד או יותר מההתנהגויות האופייניות במשך תקופה ממושכת, או שסימנים אלו מחמירים, מומלץ לפנות לגורמי מקצוע לקבלת עזרה. אופן התגובה לאסון הוא אישי מאוד, ועדיף לבחור איזה טיפול וכיצד לקבל אותו, לפי המצב וההעדפה - במרכזי החוסן הפרוסים ברחבי הארץ, סיוע נפשי מטעם קופות החולים, מרכזי יה"ל ועמותות ומוקדי סיוע רבים נוספים.
