בריאות
"אין תחליף ליחס אנושי": חשיבותו של חוק הסיעוד על האזרחים הוותיקים
על פי מחקר שנערך באוניברסיטה העברית: כ-47% מהקשישים חוששים לצאת מפתח הבית לסידורים חיוניים. דורון רז, יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל חושף את השלכות המלחמה על אוכלוסיית הגיל השלישי וחשיבותו של חוק הסיעוד
אנו נמצאים בימים אלה בעיצומה של מלחמה קשה וכואבת. בתקופה כזו, הקושי, הלחץ והמתח בקרב האוכלוסייה גדול; בקרב האוכלוסייה המבוגרת, הוא גדול אף יותר. קשישים רבים, בכל רחבי הארץ, אינם יוצאים מהבית בשל החשש להתרחק מהמקלט או מהממ"ד הביתי ולא להספיק להגיע במקרה הצורך למקום מוגן.
מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטה העברית ובדק את השלכות המלחמה על אוכלוסיית הקשישים בארץ, העלה כי כ-47% מהקשישים (כמעט כל קשיש/ה שני בישראל) חוששים לצאת מפתח הבית לסידורים חיוניים.
במקביל, קשישים רבים גם אינם זוכים לביקורים של משפחה וחברים - שגם הם חוששים להיתפס בשטח פתוח בזמן אזעקה, דבר הגורם לעלייה בתחושות הבדידות והחרדה. וכך, כפי שהיה גם במהלך משבר הקורונה, הפכו מאז פרוץ המלחמה המטפלים והמטפלות הסיעודיים לקשר היחיד של קשישים רבים עם העולם שבחוץ.
אז אולי כעת, לאחר שנחיצות המטפלים וחשיבות הטיפול הסיעודי הביתי הפיזי הוכחה שוב מעבר לכל ספק, הגיע הזמן לדון בצורך לחיזוק מתווה חוק הסיעוד בישראל כגמלת שירותים?
לפי הלמ"ס, בסוף שנת 2022 מנתה אוכלוסיית האזרחים הוותיקים בישראל כ-1.2 מיליון איש, מתוכם כ-666 אלף נשים וכ-536 אלף גברים. כ-330,000 מהקשישים כיום בישראל נחשבים ל"זכאי חוק הסיעוד" ובשל כך זוכים לטיפול מסור בשיעור של למעלה מ-130 מיליון שעות טיפול סיעודי בשנה הניתן על-ידי חברות ועמותות הסיעוד, באמצעות כ-140,000 מטפלים ומטפלות ישראלים מסורים וכ-30,000 מטפלים זרים, ואלפי עובדות ועובדים סוציאליים.
עוד ב-
חוק הסיעוד, שנחקק ב-1986, שינה לחלוטין את הטיפול באוכלוסיית הקשישים והפך את ישראל לאחת המדינות המתקדמות בעולם מבחינת הטיפול באזרחים הוותיקים. החוק מקנה לקשישים הסיעודיים עזרה חיונית, מאפשר להם להזדקן בביתם, מקטין את העומס על מערכות הבריאות וחדרי המיון ועוד.
המטפלים רוכשים עבור הקשישים מזון ותרופות – פעולות קריטיות כאשר הם אינם יכולים או חוששים לצאת מפתח ביתם, מבשלים עבורם, מסייעים להם ברחצה וכיוצ"ב. כ-30% מהקשישים הינם עריריים וסובלים מבדידות, והמטפלים הם לעיתים האדם היחיד שהם רואים במשך היום, מספקים חברה הכרחית ואוזן קשבת, דואגים לתזונתם ומפיגים את בדידותם. החוק גם תרם לפיתוח שירותים נוספים כמו מרכזי יום לקשישים, המעניקים לקשישים מסגרת יומית בה הם פעילים ומנצלים כראוי את שעות הפנאי הרבות שלהם.
ומה עשתה המדינה? במסגרת חוק ההסדרים, שנכנס לתוקפו בנובמבר 2018, החליטו שרי האוצר והרווחה דאז שקשישים רבים זכאי חוק הסיעוד החיים בביתם יוכלו לקבל חלק מגמלת הסיעוד בכסף במקום שירותי סיעוד וטיפול הניתנים באמצעות מטפלים ומטפלות ופיקוח של העובדים הסוציאליים של חברות ועמותות הסיעוד.
מה קרה בפועל? אותם קשישים, שהמדינה הגיעה למסקנה כי לאור מצבם הבריאותי מגיעות להם שעות טיפול, נדרשו פתאום לרכוש בעצמם את שעות הטיפול שלהם במקום לקבל אותן מן המדינה.
כך הפכו הקשישים ובני משפחותיהם למעסיקים בעצמם; בפועל, רבים מהקשישים - או ליתר דיוק, בני משפחתם - ויתרו למעשה על שעות הטיפול שמגיעות להם, והכסף הלך למטרות שלא לשמם נחקק החוק.
ואז הגיע וירוס הקורונה, וזמן לא רב לאחר מכן - מלחמת חרבות הברזל, שפגעו קשות בקשישים, בבריאותם ובחופש תנועתם. קשישים שבחרו לקבל את שעות הסיעוד זכו בטיפול יומיומי ומסור מצד אנשי מקצוע מנוסים, ולעומתם הקשישים שבחרו להמיר את שעות הטיפול להן הם זכאים בכסף מצאו עצמם לא פעם מסוגרים בביתם, מנותקים מהעולם החיצוני וללא סיוע טיפולי מתאים. מעבר לכך שהם לא זכו לטיפול החיוני שהם כל-כך זקוקים לו, ולתחושות חוסר האונים והתסכול, על הקשישים הללו אין למעשה שום בקרה או פיקוח מטעם המדינה.
חברי ממשלה, מקבלי החלטות יקרים: הסיטואציה הנוכחית מדגימה שוב שאין תחליף למענה וליחס האנושי. בתום המלחמה והקרבות, תגיע העת גם לדון מחדש במתווה רפורמת הסיעוד, לאור המסקנות הברורות בכל הנוגע לטיפול בקשישים.
אין זו בושה להחזיר את הגלגל לאחור ולצמצם את הגמלה הכספית. אנו חייבים להעניק לקשישים, שעשו עבורנו כל כך הרבה, את הטיפול לו הם זקוקים - ולאפשר להם את הזכות הבסיסית להזדקן בכבוד בביתם.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(1):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
-
1.לא לשכוח לספר על התעשיה על גב הקשישים והמטפלות!Dude 12/2023/18הגב לתגובה זו0 0מהקשישים לוקחים כסף רב, גם במימון המדינה, רוב הכסף הזה שוקע בכיסים השמנים של חברות קבלנים המעסיקים מטפלות בשכר רעב ופגיעה שיטתית בזכויות העובדים. המדינה מאפשרת עושק כפול זה לצורך התעשרות קבלנים. עובדי קבלן הם העבדים חסרי הזכויות של ימינו, כל גוף וארגון המעסיק קבלני עובדים סוגר עיניים על עושק של החלשים. נדרשים חוקי העסקה קשוחים עם זכויות ברורות לעובד ואכיפה יעילה, מה שנכון להיות לא קיים והמדינה בעצם מתמרצת את נוגשי העבדים, המביאים בזול עובדי חו"ל או מעסיקים ישראלים בתנאי רעב. אין להם קול ואין להם צדק, הקשישים מקבלים מטפלים ממורמרים ומסכנים, הקבלנים והמדינה סופרים כסף וצוחקים.סגור
