נבחרת אייס

קיצור המהדורה המרכזית: את מי באמת תשרת הרשות השנייה?

במקום שיחזק את חברות החדשות, הרגולטור הישראלי נלחם להקדים ולהאריך את תוכניות הריאליטי של הערוצים המסחריים. בשוק תחרותי עם חופש לצופים, הרשות השנייה עדיין סבורה ששיקוליה בבניית לוחות השידורים חכמים יותר מהציבור עצמו

מתן חודורוב |  5
מתן חודורוב (צילום רונן אקרמן)
זה מסוג המקרים שבהם "הגילוי הנאות" חייב לבוא בראש המאמר: אני עיתונאי שמשדר בטלוויזיה משנת 2009, חבר בוועד עובדי "חדשות 13", וכל החלטה שתקבל מועצת הרשות השנייה בסוגיית קיצור המהדורה המרכזית, תשפיע עליי ועל חבריי (לטוב או לרע) באופן ישיר.
מצד שני, את דעתי בחרתי לבטא מחוץ למסך, בלי ששאלתי את מנכ"ל "רשת" מה האינטרס העסקי של הערוץ – כך שמדובר בעמדה עצמאית לחלוטין, ועוד בסוגייה כלכלית מהסוג שאני מרבה לפרשן. בהסתייגויות החשובות האלה, אתם מוזמנים לקרוא את הטור ולגבש את תפיסתכם כצרכני תקשורת ביקורתיים. כיוון שהעיתונאים עצמם (בניגוד למנהליהם) טרם זומנו להציג את עמדתם בפני הרגולטור, חשבתי שראוי להשמיע בגלוי את קולי הפרטי לקראת ההחלטה, להבדיל מציטוטים אנונימיים מפי "בכירים בתעשייה".
 
זו לא ההזדמנות הראשונה שבה מנסה הרשות השנייה, כגוף ממשלתי, להתערב באורכן של המהדורות בטלוויזיה המסחרית. ב-2016 דחתה המועצה את בקשת ערוץ 10 לשדר חדשות באורך שעה וחצי מידי ערב, כשגורם ברשות צוטט כמסביר: "ציבור הצופים כולל גם משפחות המבקשות לראות יחד תוכניות שאינן חדשותיות בשעות הפריים טיים, כפי שמעידות תלונות רבות וכעולה מסקר שערכנו".
במילים אחרות: על אף שהעדפות הצופים נמדדות מידי יום בנתוני רייטינג עד לרזולוציה של דקה בודדת, ועל אף שמנתוני הרייטינג נגזרות במישרין הכנסות הערוצים, סברו ברשות השנייה כבר אז ש"סקר" ו"תלונות" הם כלים מדעיים תקפים יותר כדי לקבוע מה עם ישראל רוצה וצריך מהטלוויזיה שלו: לראות מוקדם יותר את תוכניות הריאליטי, שמשום מה נתפסות בעיני המועצה כעדיפות על חדשות בשעות הצפייה המשפחתית בישראל.
 
למען ההגינות יצוין כי בג"ץ גיבה אז את עמדת הרשות, שלפיה הקיצור נמצא בסמכותה, ואף המליץ לערוץ 10 למשוך את העתירה נגדה. בדמוקרטיה החלטת ביהמ"ש העליון היא סוף פסוק, גם כשהוא מכריע נגדך.
ואולם, הקביעה המשפטית שמותר למדינה לעשות דבר-מה – עדיין אין פירושה שמהלך כזה רצוי, הגיוני או יעיל. במקרה ההוא, התוצאה הייתה שב-21:00 הסתיימה המהדורה המרכזית והשידור הועבר לאולפני המגזין של "אנליסט" ו"ברקוד", עם כתבות תחקיר בנות כ-20 דקות בנושאים כלכליים – גם הן, כמובן, בהפקת חברת החדשות.
האורך הכולל של העיסוק באקטואליה כמעט לא השתנה, אם כי התערבות הרגולטור אילצה את הערוץ לפצל אותו זמנית לשני סגמנטים נפרדים כדי לעמוד בהנחיות. באופן אישי נהניתי מהמיני-תכנית הזמנית שנולדה בפריים-טיים בהגשתי; אך האם מטרת ההתערבות הבוטה של הרשות השנייה בלוח השידורים הושגה?

מגישות מהדורות החדשות. צילום מסך
מאז ועד היום, לפחות מנקודת מבט כלכלית, התחרות בשוק הטלוויזיה רק הולכת ומשתכללת. פערי הכוחות בין שני הערוצים המובילים בשעות הערב הצטמצמו; את רשות השידור ההיסטורית החליף תאגיד ציבורי מוצלח; ערוץ 20 עבר השבוע לאפיק 14, שיקל את הזפזופ אליו מ"קשת" ומ"רשת"; אם שחקן נוסף ירצה להיכנס לשוק, פתוחה בפניו הדרך לקבלת רישיון, בתנאים מקלים; ספקי טלוויזיה רבים מציעים צפייה מאוחרת בתוכן, או ספריות VOD עשירות בסדרות וסרטים; ובעיקר: ענקי הסטרימינג חדרו בסערה אל המסך – מ"נטפליקס", דרך "אפל" ועד "אמזון פריים" – כולם זמינים 24/7.
 
שוק התקשורת הישראלי פתוח לגמרי, וטוב שכך, באופן שמאפשר לצופים לבחור לפי העדפותיהם, כך שהיום מובן עוד פחות מדוע מבקש הרגולטור להכתיב לוחות זמנים באופן סלקטיבי, לחלק קטן מהפלטפורמות. ישראל, שבשם השוק החופשי הסירה (בטעות) לפני 18 שנה את הפיקוח ממחירי הקוטג', על אף שמדובר במוצר בסיסי וריכוזי במיוחד, עדיין עסוקה בשעה המדויקת שבה תמר ואודי יעבירו את המושכות לבית "האח הגדול".
משונה במיוחד הטענה שהתערבות הרגולטור נחוצה, לכאורה, מפני ש"הציבור מצביע בשלט" והרייטינג של החדשות בירידה. ראשית, מפני שחצי השעה האחרונה במהדורה היא בדרך כלל דווקא הנצפית ביותר בשני הערוצים ביחד; ושנית, מפני שרייטינג הוא שיקול משמעותי קודם כל עבור הערוצים עצמם – ואילו הם הגיעו (או יגיעו בעתיד) למסקנה שאין מספיק התעניינות בחדשות, ברור שהיו פועלים בעצמם כדי לקצרן משיקולים כלכליים.
למניעת כל ספק, יש להדגיש: הרגולציה חשובה ונחוצה במקרים שבהם מתקיים ניגוד עניינים מובנה בין גוף משדר לבין הציבור – למשל בסוגיות של השקעה בהפקת תכנים מקוריים, אורך הפסקות הפרסומות או הגבלות על תוכן שיווקי המשולב בחלק מתוכניות הריאליטי. ואולם, בכל הקשור לליבת פעילותם של שני הערוצים – יצירת לוח השידורים שיעניין את מירב הצופים, בתנאי תחרות מלאים בתוך הפלטפורמות וביניהן – לא ברור במה עדיף שיקול דעתה של הרשות השנייה על פני זה של אנשי התוכן, שירוויחו (או יפסידו) ישירות מבחירתו המיידית של הקהל.
 
אבל מה לגבי ההיבט העיתונאי? האם קיימת "הצדקה" לשדר שעה וחצי (ברוטו) מידי ערב על המתרחש במדינה כל כך קטנה? בהקשר זה חשוב להבין, כי משך המהדורות אינו רק סוגיה טכנית-כלכלית אלא החלטה עריכתית ומקצועית, הנמצאת בליבת שיקול הדעת של הגופים המשדרים ובמוקד התחרות ביניהם.
מאחוריה עומדת תפיסה שבעידן הרשת והפושים, אין קיום לחדשות בטלוויזיה אם הן יסתפקו בסיכום כרונולוגי של אירועי היום – הרי אליהם הצופים נחשפו כבר קודם לכן, באינספור אמצעי תקשורת מהירים יותר; הערך המוסף שלנו טמון עדיין ביכולת ליצור פרויקטים תיעודיים, כתבות תחקיר, מוספים והרחבות, גרפיקות מאירות עיניים וראיונות נוקבים של המגישים באולפן. אלה אלמנטים שדורשים כוח אדם, השקעה וכן – גם זמן שידור. דווקא בזירה עמוסת חדשות כמו ישראל, כמעט אף פעם לא חסר על מה לדווח ולשדר.
 
נכון גם שכדי להצדיק את ההשקעה הכלכלית במהדורות החדשות, אפילו אחרי הקיצוץ הקשה שאחת מהן ספגה בשנה שעברה, הן מתבקשות להפיק יותר תוכן עבור גופי השידור כדי למנוע הפסדים כבדים. אפשר ורצוי להתווכח על האיכות העיתונאית של הכתבות הללו – האם הן מכוונות תמיד מספיק גבוה? האם כולן מספיק מגוונות ומעניינות? האם חלקן "נמרחות" על המסך? כל ביקורת שמושמעת כלפינו לגיטימית, הרי בעצמנו אנחנו עוסקים לעיתים קרובות במתיחת ביקורת. חשוב ללמוד את התגובות, להשתפר ולדייק – אך לא ברור מה מחבר בינן לבין עילה להתערבות מצד המדינה.
אולי מחר, באופן דומה, המועצה תוכל להכריע בעוד סוגיות, גם הן לכאורה "כמותיות" בלבד: כמה כתבים "צריכה" כל חברת חדשות להחזיק? מה המינון "הרצוי" של הסיקור הפוליטי בהשוואה לתחומים חברתיים? כל אלה סוגיות נהדרות לניתוח אקדמי של חוקרי תקשורת, אבל כשהן מונחתות כדרישה רגולטורית, נסלל מדרון חלקלק שבמורדותיו קשה לעצור.
 
לבסוף, מותר לתהות מה החלופה: האם על חורבות חצי השעה האחרונה של המהדורות ישובצו לפתע דרמות חדשות או תוכניות תחקירים עתירות תקציב? כאמור, לא שוחחתי עם המנכ"לים, אבל במשטר הרישיונות הופחתו מאוד חובות התוכן של הערוצים. לכן לא מופרך בעיניי שנראה עוד ועוד מאותו הדבר – מותגי ריאליטי שיתארכו אפילו יותר מהרגיל, כדי למלא את החלל השידורי שייפער. אם חשבתם ש"חתונמי" איטית מידי העונה, חכו שאיתמר וקארין יתחילו לריב כבר מ-21:00.
מועצת הרשות השנייה המכהנת, בראשות יוליה שמאלוב-ברקוביץ', נמצאת זמן רב בדמדומי כהונתה. במדינה שבה לא היו מתקיימות 4 מערכות בחירות בתוך שנתיים, היו כנראה מתמנים כבר מזמן מחליפים לרוב חבריה. המחשבה שהם יותירו, על אדי הדלק, ירושה בדמות קיצוץ החדשות – הכול ללא דיון מעמיק בהשלכות אפשריות של מהלך כזה על פיטורי עיתונאים – צריכה להטריד גם את מי שסבור שהמהדורות כאן ארוכות מידי. "ישלוט העם בשלט" – דרש ב-2016 ראש הממשלה לשעבר נתניהו, בנאום תגרני כלפי התקשורת ביום ז'בוטינסקי בכנסת. בינתיים נראה שלא העם, אלא הרשות השנייה, היא שמבקשת לאחוז בו.
תגובות לכתבה(5):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
  • 3.
    שטויות במיץ
    אני 12/2021/01
    הגב לתגובה זו
    1 0
    החלק האחרון של המהדורה שמוגדר כזה שהוא המניב את הרייטינג הכי גבוה, נובע מזה שאנשים מחכים שיתחילו שידורי הפריים טיים, ובמקום הם נתקלים באותם קידומי מכירות ממומנים כדי לא לפגוע בכבוד הכותב, בוא ניקח דוגמא מהערוץ המתחרה - קידום מכירות לסרט לשיר 2 שגם פורש חסות על הזמר במסיכה, שבוע בחסות יס על אדל והתוכנית של אופרה וינפרי וההופעה שלה שקודמה גם בחדשות שעה שש ובגיא פינס... למעשה חצי שעה אחרונה של קשת היא התוכנית אנשים + גיא פינס ביחד, והרבה פעמים משודרים אותך האייטמים הקידומיים של גיאפי בחלק זה של החדשות ( מישהו הזכיר אדל- אותח האייטם בקופי פייסט). גם ברשת עושים אותו דבר והחלק הזה הוא הנמרח וגורם לתוכניות הפריים טיים שאמורותלהתחית אחריו להתאחר... ברשת ובקשת... אז די להתעלל בצופה... אפעלו ברשת קלטו שחדשות שעה שבע הן כמו חדשות שעה שש ואנשים בורחים לתוכנית חסכון- אז עכשיו הם מחליפים לגרסה שלהם עם אברי גלעד- סתירה לטענה שהחדשות כה מבוקשות. כולי תקווה שהרשותהשנייה תצליח, כי ברגע שנותנים אצבע הם לוקחים את כל היד ומושכים עד עשר כמעט את אותם הראשים מדברים
    סגור
  • 2.
    שעה זה עוד הגיוני
    גל 12/2021/01
    הגב לתגובה זו
    1 0
    אבל למה זה התארך לשעה ורבע והיום כבר לשעה וחצי ולפעמים זה מגיע לשעתיים ביום שישי. והרוב, לא כתבות, אלא בעיקר פאנלים ודיונים באולפן. ויש הרבה תוכן לא מעניין בכתבות. יש כתבות מעניינות, אבל גם הרבה זבל שיווקי במסווה של כתבה.
    סגור
  • 1.
    תגובה
    ראובן 11/2021/30
    הגב לתגובה זו
    4 0
    העניין הוא שזה לא רק השעה וחצי שנמתחת כמו מסטיק,זה כל המהדורות שלפניה,החל נשלוש בצהריים,ארבע עם,חמש עם,שש עם ולפני החדשות,שכולם ממחזרות את אותן כותרות,על סבבי פרסומות שלא נגמרים,וכן,לא לכולם יש את הסבלנות לחזור ולצפות שוב ושוב באותם תכנים
    סגור
  • צודק,אבל לא חייבים לצפות, וכמו שאמר מתן :
    בן ישי 11/2021/30
    הגב לתגובה זו
    0 1
    האם הרשות השנייה, כגוף ממשלתי,צריכה להתערב באורכן של המהדורות בטלוויזיה המסחרית
    סגור
  • הם מתערבים בדברים הרבה יותר הזויים
    גל 12/2021/01
    הגב לתגובה זו
    0 0
    כמו בתוכן הפריים טיים. אפילו בתקציב השנתי שיושקע בחברות החדשות. אבל כאמור, אפשר בקלות לעקוף את זה. לשדר תוכנית בהפקת חברת החדשות מיד לאחר המהדורה המרכזית, ופשוט לא לקרוא לזה "המהדורה המרכזית".
    סגור