כשסלב מטריד מינית, הרשת גועשת, אבל כשזה אדם לא מוכר, התיק נקבר
איש העסקים והמומחה להתפתחות אישית רועי עמוס, מגיב על פרשיות ההטרדות המיניות ומשיב את תשומת ליבנו אל העניין העיקרי הנשים שנפגעו, החיים שנעצרו והעובדה שכל מקרה כזה תלוי במעמד האדם הפוגע
בחודשיים האחרונים עלה לכותרות מקרה נוסף של הטרדה מינית בנשים ובקטינות ובמרכזה עומד כוכב הרשת אלעד לוי החשוד באונס ופגיעה מינית. שאלה עיקרית מטרידה אותי בכל פעם שעולה ידיעה כזו לכותרות: למה כשמדובר בסלב, הרשת גועשת ורועשת אחרי כל פרט מידע אבל כאשר מדובר באדם לא מוכר, קוברים את התיק עמוק בתוך המשטרה?
אם נעשה חיפוש מהיר בגוגל נמצא מאות אירועים של הטרדות מיניות על ידי אנשי מפתח בצבא, קציני משטרה, ראשי מועצות, שחקנים ופוליטיקאים, אבל לא נמצא מקרים של אנשים פשוטים. מדוע? התשובה היא פשוטה - זה לא מביא רייטינג!
תסתכלו על מקרים דומים מהעבר, שמענו על כל פרט ופרט כשהנשיא לשעבר קצב, הורשע בעבירות אונס, מעשים מגונים בכוח והטרדה מינית של נשים שהיו כפופות למרותו בזמן שכיהן כשר וכנשיא המדינה. השחקן משה איבגי, הורשע בחמש עבירות של מעשים מגונים והטרדה מינית בארבע נשים, השחקן חנן גולדבלט הורשע בעבירות של אונס ומעשי סדום בנסיבות מחמירות בשש נשים שחלקן אף קטינות, ראש עיריית אור יהודה לשעבר, דוד יוסף והרשימה רק הולכת וגדלה.
אני לרגע לא מוזיל ומוריד מאותם מקרים של אנסים שמנצלים את כוחם ומעמדם, כי הנשים שנפגעו הצליחו לעמוד בגבורה מול אותם מטרידנים בעלי עוצמה וכוח ולגרום להם לקבל את העונש שמגיע להם. אבל איפה המקרים שקורים בחדרי חדרים, ברחוב, ברכבת, בקניונים, במלונות על אנשים שלא ראינו את שמם במדורי הרכילות והחדשות? לצערי, פרסומים כאלו עוברים כמו אוויר ליד כלבי השמירה של הדמוקרטיה, אלו שמחליטים מה מעניין את הציבור ומה לא. בכל פעם שמדברים בחדשות על בעלי המעמד והכוח שניצלו את הנשים אנחנו נותנים להם את הבמה, כנראה שמי שחווה את הפגיעה לא שווה כותרת עבור התקשורת.
אם ניקח את המקרה החדש כדוגמא, נראה כי בכל פרסום וידיעה על כוכב הרשת אלעד לוי, ייחשפו אותנו לסיפור מנקודת המבט שלו: מה הוא הגיב, הארכת המעצר בעיניו, התחושות והפחדים שלו. בין אם נרצה ובין אם לא, האדם שפגע מינית הופך להיות מרכז הסיפור, לב העניין. אבל אני רק שואל איך אפשר להתעלם מהנשים שנפגעו ולהפוך אותן לדמויות המשנה? יש כאן נשים שהן עולם ומלואו עם משפחות, עם חברים, עם חיים שנקטעו בבת אחת. הנשים שהלכו והתלוננו עברו מסע מפרך כדי לשים סוף לאותו אדם שפגע בהן ולהגיד – "אנחנו כאן כדי למנוע את הפגיעה המינית הבאה". אבל כנראה שמבחינת התקשורת הן רק פרט שולי בתוך סיפור גדול.
רועי עמוס, צילום: מורן צידון.
לסיכום, במשך שנים אני פוגש ומלווה לא מעט נשים שנפגעו מינית בכל צורה שהיא, מילולית ואף פיזית ואני מרגיש שזו חובתי להתייחס ולזעוק את זעקתן. 90% מהנשים לא מגיעות אל תחנת המשטרה כדי להתלונן כי הן מרגישות לבד! בלי לווי ומתוך ההרגשה כי לא מקשיבים להן ולרוב גם לא מאמינים להן.
בסוף אנחנו ממשיכים את החיים שלנו והן נשארות לבד, עם התחושה שהחיים שלהן הסתיימו ברגע אחד וגורלן נחרץ. אני יודע כי מי שפגע מינית בנשים שמגיעות אליי פוגע בעוד נשים וימשיך לעשות זאת. בכל יום עוד אישה נפגעת והולכת לישון עם תחושת אשמה כבדה ועם הידיעה שגם אם תרצה להתלונן כדי למנוע את המקרה הבא - אף אחד לא יקשיב לה.
