משפט

הבית בשרון נשרף כליל: הבעלים תבעו את שירותי הכבאות

משפחה מקדימה צורן הגישה תביעה יוצאת דופן נגד שירותי הכבאות בטענה שהתעכבו 50 דקות בהגעה לדליקה בביתם, ובכך אפשרו לאש להרוס את ביתם כליל

דוד לוי | 16/3/2025 16:02

בית בוער (צילום אילוסטרציה shutterstock)

בית משפט השלום ברמלה הכריע לאחרונה בתביעה שהגישו בני זוג מקדימה צורן נגד הרשות הארצית לכבאות והצלה. התובעים טענו כי הכבאים התרשלו כאשר התעכבו בהגעתם לשריפה שפרצה בביתם בדצמבר 2013, מה שהוביל לנזק כבד ובלתי הפיך.

לטענת בני הזוג, האישה פנתה לשכנים וביקשה מהם להתקשר לשירותי הכבאות, אך הכבאים הגיעו רק כעבור 50 דקות, כשהאש כבר אחזה בגג ובחלקים נרחבים של הבית. התובעים טענו כי לפי הקריטריונים של הרשות עצמה, על צוותי הכיבוי להגיע למוקד שריפה תוך 7 דקות מרגע קבלת ההודעה.

מנגד טענה הרשות, כי הקריאה התקבלה בשעה 02:56 והצוות הראשון הגיע למקום כבר בשעה 03:08, זאת אומרת 12 דקות בלבד ממועד קבלת הקריאה. והצוות הזה כלל שתי כבאיות ובהם תשעה לוחמי אש "אשר החלו באופן מידי בפעולות כיבוי והצלה". בשעה 03:26 הגיע צוות כיבוי נוסף ובשעה 03:51 הגיע צוות רביעי. הרשות הכחישה את טענת ההתרשלות והבהירה כי לא קיימת חובה להגיע למקום האירוע תוך 7 דקות, אלא קיימת דרישה ליציאה מהירה מהתחנה.

במהלך המשפט העידו שלושה מהשכנים שטענו כי ביצעו מספר שיחות טלפון למוקד שירותי הכיבוי. אחד השכנים העיד כי ממועד ביצוע השיחה על ידו ועד להגעת שירותי הכיבוי חלפו כ-40 דקות, להערכתו. שכנה אחרת טענה כי חלפו כ-15 דקות ממועד ביצוע השיחה על ידה ועד להגעת שירותי הכיבוי למקום.

עם זאת, כל העדים הודו כי אינם יכולים לנקוב בשעות מדויקות בהן התקשרו, לאור העובדה שהאירוע התרחש באמצע הלילה. כמו כן, אף אחד מהם לא הציג פלט שיחות שיכול היה לאמת את גרסתם.

ניתוח מכריע בשאלת המשפט היה הערכת המומחים לגבי מהירות התפשטות האש. מומחה מטעם התובעים טען כי "תהליך הדליקה היה איטי וככל והיו שירותי הכיבוי מגיעים בטווח 15-20 דקות לאחר הקריאה הראשונה, לא היה הבית עולה באש והנזק היה נותר מתוחם רק לחדר הכביסה".

לעומתו, מומחה מטעם רשות הכבאות חלק על קביעה זו באופן נחרץ וטען כי "הצפת אש מתרחשת בתוך 6-10 דקות בהתאם למחקרים המתייחסים לדירה מודרנית". לדבריו, גם אם אכן היה עיכוב של רבע שעה בדיווח שלשירותי הכבאות בגלל ניסיונות כיבוי שלא צלחו, בשלב ההוא כבר לא ניתן היה להשתלט על האש. אחד הכבאים שנכח באירוע אף העיד כי למיטב זכרונו כשהם הגיעו לבית התובעים, "הגג כבר בער".

מוקד נוסף במחלוקת היה העובדה שרכב הכיבוי הראשון טעה בניווט והגיע לכתובת שגויה, אז האם העיכוב גרם להתפשטות השריפה או שהעיכוב היה סביר? מומחה מטעם בית המשפט קבע כי גם עיכוב של 15 דקות עקב מסירת כתובת שגויה, עדיין נחשב סביר.

בסופו של דיון, השופטת, סגנית נשיא בית משפט השלום ברמלה, קבעה בפסק דינה כי "לא הוכחה רשלנות מצידה של הרשות הארצית לכבאות והצלה בפעולותיה בליל הדליקה".

השופטת נתנה משקל רב לעובדה שהתובעים לא הציגו ראיות לגבי מועדי השיחות שבוצעו למוקד הכבאות: "הימנעות מהבאת ראיה מחזקת את טענות הצד שכנגד... לא הוכח שפירוט השיחות לא ישקף נאמנה את השיחות שבוצעו מקו הטלפון של העדים, וכי בחירת התובעים שלא להגישו מצביעה על כך שהשיחות לא נערכו כפי שנטען, כ-40 דקות טרם הגעת שרותי הכיבוי למקום".

גם עדויות השכנים עצמם לא תמכו בטענת התובעים. השופטת ציינה כי אחת השכנות העידה כי "כשהבחינה באש היו להבות גבוהות והבית כבר החל לעלות באש... ואילו שכן אחר העיד כי האש כבר אחזה בגג כשהגיע למקום".

חשוב לציין כי התביעה הוגשה רק בדצמבר 2020, כשבע שנים לאחר האירוע, לאחר שהתובעים מיצו הליכים מול חברת הביטוח שלהם. בשל פרק הזמן המשמעותי שחלף, לא ניתן היה לאתר את הקלטות השיחה למוקד הכבאות.

השופטת חייבה את התובעים בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 35,000 שקלים.

רק לאחרונה פרסמנו על אזרח שקיבל פיצוי בגלל קנס קורונה מופרך. כמו כן, דיווחנו על פיצוי שיקבל יצרן הצעצועים - אחרי שהמקצוע כמעט הרג אותו.