בית הדין למשמעת של עובדי המדינה הרשיע את עתאמנה והבי, עורך יומן ביחידת החדשות של כאן ב', במספר עבירות משמעת לאחר שגנב מטען, כבל וסוללה ניידת בשווי של כ-600 שקלים מעמיתו לעבודה, הכתב המדיני של התאגיד, סולימאן מסוואדה.

למרות שהסרטון ממצלמות האבטחה תיעד את האירוע במלואו, והבי התעקש לטעון שמדובר ב"טעות" וב"שכחה בהיסח הדעת". הסרטון חושף כיצד והבי בחן תחילה את המטען, שוחח עם מסוואדי, עזב את החדר, וכעבור דקות חזר, התבונן סביב, וכשראה שמסוואדה נרדם, ניתק את המטען מהשקע, הכניס אותו לכיסו ויצא במהירות.

מסוואדה, שעבור עבודתו העיתונאית הציוד חיוני, העיד: "כלי עבודה שלי זה הטלפון ובלי הטלפון אני לא יכול באמת לעבוד". הוא גם ציין כי זו הפעם השלישית שהמטען שלו נגנב במקום העבודה.

במהלך החקירה סיפק והבי גרסאות סותרות: תחילה טען שהחזיר את המטען למקומו אחרי שעתיים, ולאחר מכן הודה: "אני טעיתי מה שלקחתי בלי רשות וזה כרגע אצלי, עשיתי טעות ובזה נגמר העניין ואני אחזיר לבנאדם הזה ואני אתנצל בפניו".

בגדול, והבי טען להגנתו כי לקח את המטען והסוללה הניידת ב"היסח הדעת" וללא כוונה לגנוב, אלא רק כדי להשתמש בהם זמנית, אך שכח להחזירו בשל עומס עבודה ועייפות במהלך מלחמת "חרבות ברזל", וכן שנאלץ לישון במתקני התאגיד. לטענתו, לאחר שחזר לביתו נתן את רכבו לבתו, והמטען נשאר ברכב, וכשחזר לתאגיד באמצעות תחבורה ציבורית, שכח את עניין המטען. עוד ניסה להסתמך על טענה שמדובר בפרקטיקה מקובלת בתאגיד, כאשר עובדים שואלים ציוד זה מזה.

בנוסף, העלה והבי טענה לאכיפה בררנית, בטענה שבמקרים דומים בעבר של אובדן רכוש לא הורו על פתיחת מצלמות אבטחה. לטענתו, במקרה הזה, "רודפים אותו בגלל שייכותו לחברה הערבית". את הטענה הזאת דחתה התביעה והפנתה לעדותו של המתלונן, מסוואדה עצמו, שאף הוא מהחברה הערבית, שהעיד כי לא חל שינוי לרעה ביחס לעובדים מהחברה הערבית מצד התאגיד בעקבות המלחמה, וכי לא הרגיש פגיעה או יחס לא הוגן מצד עובד כלשהו.

עדות מפתיעה הגיעה מהכתבת הצבאית הוותיקה כרמלה מנשה, שהעידה מטעם ההגנה. אך למרות שהייתה אמורה לסייע לוהבי, העידה כי "לא ראתה שהנאשם כתב באחת הקבוצות כי הוא מחפש מטען, וכי היא לא הייתה לוקחת מטען כמו של המתלונן למשך חודש שלם".

בית הדין התייחס לעדותה וקבע: "התביעה התייחסה לעדותה של גב' כרמלה מנשה בפרשת ההגנה, ממנה ציטטה כי היא לא ראתה שהנאשם כתב באחת הקבוצות כי הוא מחפש מטען, וכי היא לא הייתה לוקחת מטען כמו של המתלונן למשך חודש שלם".

עוד התייחס בית הדין לטענת ההגנה שהתבססה על עדותה של מנשה: "אנו דוחים את טענת ההגנה כי ניתן ללמוד מעדות עדת ההגנה גב' כרמלה מנשה, לפיה נלקח ממנה לא פעם מטען טלפון, כי הדבר עולה כדי נוהג במסגרת התאגיד. דומה כי אין נדרש להרחיב על כך שקיומה של פעולה פסולה על ידי אחר, אינה מכשירה את אותה פעולה פסולה המבוצעת על ידי הנאשם".

מה שהחמיר את המעשה היא העובדה שוהבי עצמו הגדיר את עצמו כ"עובד ותיק מאוד ברשת ב', נחשב סמל ברשת ב'" וכ"בן-אדם מכובד, כל מדינת ישראל מכירה אותי". עוד העיד על עצמו: "אני כעורך יומן הבוקר האיש הכי חשוב במערכת, אחרי עורך המהדורה של הטלוויזיה", "אם תקישי עליי גוגל יש עליי 48 עמודים. הייתי מועמד להיות מנהל רשת ב', היה לי את התנאים הטובים ביותר להיות מנהל. יש לי ניסיון רב".

בזמנו, לאחר השעייתו מהתפקיד, מסרו עורכי דינו עורכי דינו של והבי, כי "מדובר באירוע פעוט ויומיומי של שאילת מטען מחבר לעבודה אשר תאגיד השידור הציבורי בחר, מטעמיו שלו אשר ככל הנראה אינם קשורים לנסיבות המקרה הספציפי, לנפח לכדי הליך משמעתי תוך ניסיון לפטר עובד בעל ותק של עשרות שנים בשידור הציבורי".

עוד ב-

בלגן ענק בכאן 11: עתירה נגד ההנהלה בשל הפריצה למחשבי עובדים

לכתבה המלאה

גם ארגון העיתונאים יצא בזמנו להגנתו של והבי לאחר ההשעיה ומסר כי "אירוע לקיחת המטען הינו לכל היותר אירוע משמעתי שהיה צריך להיבדק מול הנהלת התאגיד והעובד עצמו. מצער שהנהלת התאגיד לא פעלה כך מלכתחילה".