משפט

רכשת דירה לפני הנישואים: האם בגירושין בן הזוג יכול לקבל חלק ממנה?

עו"ד וטוען רבני יוסף עיני | 31/10/2025 13:32

לעיתים קרובות אני נתקל באנשי עסקים ובעלי ממון, שצברו רכוש ונכסים טרם הנישואים אך לא פעלו ל-"הפרדה רכושית" פורמלית באמצעות עריכת הסכם ממון בעת הנישואין.

למזלכם גם אם לא ערכתם הסכם ממון, על פי חוק יחסי ממון שנחקק לפני יותר מ-50 שנה ברירת המחדל היא חלוקה שווה (חצי-חצי) רק בנכסים שנצברו במהלך הנישואין אבל החוק מחריג נכסים שנרכשו טרם הנישואין או שקיבלתם במתנה או בירושה במהלך הנישואין.

האם פה זה נגמר? ממש לא!

זה רק מתחיל והופך להיות מסובך יותר, הרציונל לכאורה ברור מאליו: הנכסים שהבאתם איתכם הם "שלכם" אבל המציאות המשפטית מורכבת הרבה יותר, ופסיקות בתי המשפט עלולות לרוקן את ההחרגה הזו מתוכן. הקו האדום עובר בדיוק במקום שבו הנכס ה-"חיצוני" – שרכשתם לפני הנישואין, או שקיבלתם במתנה או בירושה – ''מתערבב' באופן אקטיבי בחיי המשפחה ובמשק הבית המשותף.

מה יכול להפוך "נכס חיצוני" לנכס משותף? ומתי הוא עלול להתחלק עם בן הזוג?

בישראל קיימת דוקטרינת "השיתוף ספציפי" והיא מאפשרת לבן זוג לקבל זכויות בנכס ספציפי הרשום על שם בן הזוג השני אף על פי שאינו נכס "בר-איזון" על פי הוראות חוק יחסי ממון.

טענת שיתוף יכולה לקום כאשר הצד השני טוען שבמהלך חיי הנישואין הם התנהלו בנכס המדובר באופן כזה שיכול להעיד על כך שבני הזוג ראו אותו כאילו הוא משותף לשניהם.

דמיינו תרחיש קלאסי: בן זוג שמביא איתו נכס מניב במהלך הנישואין, בני הזוג משפצים אותו, משלמים את המשכנתא מכספים משותפים ולכן עשוי להפוך למשותף. דוגמה עדכנית יותר, נידונה בפסק דין תקדימי בבית משפט העליון (בע"מ 5620/24) בו נקבע כי גם קרקע חקלאית שקיבלה אישה במתנה מאביה, והושבחה באמצעות מעורבות מכרעת של בעלה -שהפך אותה לעסקת קומבינציה לבניית דירות, הופכת למשותפת.

העליון נימק זאת כי המעורבות הבלעדית בניהול ובהשבחה, יחד עם השיתוף בהכנסות, הופכת את בן הזוג הלא-רשום לשותף מלא בשווי הקרקע.

כאשר אחד מבני הזוג מעלה טענת "שיתוף ספציפי" על נכס ספציפי הרשום על שם בן הזוג השני , בית המשפט בוחן את התנהלות בני הזוג בפועל לגבי הנכס כדי לבסס כוונה לשיתוף, ובודק בין היתר מגורים משותפים ממושכים בנכס, השקעה של כספים משותפים בנכס כמו שיפוץ, ומשכנתא, ואת מכלול הנסיבות המעידות שבני הזוג נהגו בנכס כמשותף.

פערים מהותיים בגישות לחלוקת רכוש בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט לענייני משפחה

בעוד בתי המשפט למשפחה נוטים ליישם את דוקטרינת "השיתוף הספציפי" באופן מרחיב, בתי הדין הרבניים נוטים באופן מסורתי לייחס משקל רב יותר לבעלות הקניינית הפורמלית וללשון החוק, ובהיעדר הסכם מפורש או רישום משותף, יהיה קשה יותר להוכיח שיתוף בנכסים שנרכשו לפני הנישואין.

בנוסף לכך אף שהם עשויים ליישם את דוקטרינת "השיתוף הספציפי", נטל ההוכחה הנדרש להוכחת כוונת שיתוף בנכס חיצוני עשוי להיות מחמיר יותר בבתי הדין הרבניים, בהשוואה לבתי המשפט לענייני משפחה, כשהדגש הוא על הוכחה ברורה לוויתור של הבעלים המקורי על זכותו.

עו"ד וטוען רבני יוסף עיני. באדיבות המצלם

הבחירה הקריטית איפה כדאי לנהל הליך גירושין

בהליך גירושין מי שמגיש ראשון קובע את כללי המשחק וברצונו לבחור האם להגיש אותה לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה.

הערכאה - בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני - שנבחרה היא זאת תקבל את הסמכות לדון בחלוקת הרכוש, והיא זו שתכריע בטענת "השיתוף הספציפי". לכן יש חשיבות יתרה בהבנה לאן להגיש כי טעות בבחירת הערכאה המשפטית עלולה להיות יקרה מאוד.

הכותב: עו"ד וטוען רבני יוסף עיני מתמחה בדיני משפחה והוסמך לכהן כדיין בבתי דין רבניים