ניסיון הפקעה של שטח ציבורי? זו ההחלטה של בית המשפט
המדינה עתרה כנגד המועצה המקומית זמר, שניסתה להפקיע קרקע חקלאית עליה קיים בית ספר חקלאי, זאת במטרה להשתלט על הקרקע. העתירה התקבלה והשופט קבע כי אין הצדקה להפקעה
ניסיון הפקעה של שטח המשמש לצורכי ציבור נמנע לראשונה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז, שקיבל את העתירה המנהלית שהגישו במשותף משרד האוצר, משרד החינוך ורשות מקרקעי ישראל (רמ”י) נגד המועצה המקומית זמר והוועדה המקומית לתכנון ובנייה במזרח השרון.
הסיבה: לפני כשלוש שנים החל המועצה בהליך הפקעה של קרקע, עליה פועל בית הספר החקלאי ימה, זאת במטרה להעבירה לשליטתה. חשוב לציין כי הקרקע שעליה הוקם בית הספר ימה היא קרקע מדינה, ובית הספר התיכון החקלאי משמש כיום חלק מתלמידי חטיבת הביניים של המועצה המקומית זמר, זאת בשל אילוצים של מבנה חטיבת הביניים. על פי התב"ע, כ-22 דונם משטח בית הספר מיועדים לאזור חקלאי ודרך, לצד כ-8 דונם המיועדים למבני ציבור.
בעתירה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין אורי קידר וסאלי געסוס מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי), טענה המדינה כי אין צורך בהפקעה, זאת מאחר שהקרקע ממילא תחת ייעוד ציבורי. בנוגע לרצונה של מועצת זמר לאחד את חטיבת הביניים עם התיכון, נכתב בין השאר כי "אם ההצדקה היא שאחד המבנים של בית הספר משמש את חטיבת הביניים זמר, הרי שאין בכך כדי להצדיק הפקעה. מבחינת האינטרס הציבורי, במקום שבו מדובר בבית ספר ממשלתי המופעל על ידי המדינה - אין מקום להפקעת הקרקע על ידי הרשות המקומית, דבר שאין בו כל טעם מעשי, ועלול להקשות על התפתחות בית הספר".
מנגד, המועצה המקומית הביעה אי שביעות רצון מפעילות בית הספר החקלאי, ובתגובתה נכתב כי במשך שנים המדינה הפכה את בית הספר החקלאי למעין "שטח צבאי סגור" בתוך היישוב זמר, והדבר כולל בדיקות ביטחוניות בלתי מוסברות שגם הורי הילדים נדרשים לעבור אותן בכניסה לבית הספר, ואפילו ראש המועצה. "העותרים במשך שנים נקטו מדיניות של אי-קבלת תלמידי תושבי היישוב זמר, שנאלצו ללמוד במוסדות חינוך רחוקים ממקום מושבם", נכתב.
השופט צבי דותן הדגיש בהחלטתו כי אף שהוועדה המקומית מוסמכת להפקיע קרקע ללא צורך בהסכמת הוועדה המחוזית, עליה להפעיל שיקול דעת ולשאול אם יש צורך להפקיע את הקרקע כדי לממש צורך ציבורי. בין השאר כתב כי "קיים הבדל מהותי בין מקרה שבו הרשות המקומית מבקשת להקים בניין ציבורי על קרקע מדינה המיועדת לשב"צ ולהפקעה, ועומדת כאבן שאין לה הופכין, לבין מקרה שבו אותה קרקע מדינה כבר משמשת בפועל לייעוד הציבורי שנקבע לה". עוד הודגש כי "כל העניינים האלה אינם רלוונטיים ואינם מצדיקים הפקעה".
