בית המשפט הכלכלי בתל אביב (השופט מגן אלטוביה) דחה בקשה לאישור תביעה ייצוגית בסך כ-320 מיליון ש"ח נגד קבוצת דלק של יצחק תשובה, ונגד פירמת רואי החשבון PwC.

הבקשה, שהוגשה בשנת 2016, עסקה בעסקת מיזוג שנעשתה בין שתי השותפויות שבשליטת קבוצת דלק, אבנר ודלק קידוחים, אשר החזיקו במאגרי הגז תמר ולוויתן. בבקשה נטען כי בעלי יחידות ההשתתפות מהציבור של אבנר קופחו במסגרת עסקת המיזוג, וקיבלו תמורה נמוכה במאות מיליוני ש"ח מערכן האמיתי של יחידות ההשתתפות. התמורה התקבלה בצורה של יחידות השתתפות בדלק קידוחים שקיבלו בעלי יחידות ההשתתפות באבנר, חלף החזקותיהם באבנר.

קבוצת דלק הייתה בעלת השליטה בשתי השותפויות, עם החזקה גדולה במקצת בדלק קידוחים. בבקשה נטען כי דלק ניצלה את שליטתה בשתי השותפויות כדי לגרום לכך שהתמורה שתתקבל על ידי בעלי יחידות ההשתתפות בדלק קידוחים, שבה היה לה אינטרס גדול יותר, תהיה גבוהה יותר מזו שיקבלו בעלי יחידות ההשתתפות של אבנר. בבקשת האישור נטען שהוועדה המיוחדת הבלתי תלויה שמונתה באבנר על מנת לנטרל את השפעת בעלת השליטה, נשלטה למעשה על ידי קבוצת דלק, באופן שאפשר לה לקדם את האינטרס שלה.

בית המשפט קיבל את טענת המבקשים כי נפלו פגמים בעבודת הוועדה המיוחדת, וכי היא הושפעה מבעלת השליטה. יחד עם זאת, הוא דחה את הבקשה מכיוון שיחס ההחלפה שנקבע בסופו של דבר בין יחידות ההשתתפות באבנר לבין יחידות ההשתתפות בדלק קידוחים היה סביר, ולא קיפח את בעלי יחידות ההשתתפות של אבנר.

בית המשפט מצא טעם לפגם בכך ששכר הטרחה של היועץ הכלכלי של הוועדה המיוחדת של אבנר, פירמת PwC, נקבע על ידי הנהלת שותפות אבנר (הנשלטת על ידי קבוצת דלק) ולא על ידי הוועדה המיוחדת הבלתי תלויה שמונתה. נקבע כי עובדה זו מקימה חשש לפגיעה באובייקטיביות של היועץ הכלכלי ובעצמאותו. על כך נוספה העובדה כי עבודת היועץ הכלכלי הוגבלה במידה רבה מראש, לבחינת שווי השותפויות לפי שיטת שווי השוק ולא לפי שיטת ה-DCF (היוון תזרים מזומנים) שנקבעה על ידי בית המשפט העליון כשיטה המובילה לביצוע הערכת שווי.

יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי ממכלול הנסיבות, ובהתחשב בעובדה שהוועדה המיוחדת כללה דירקטורים מהציבור ולא מטעם בעלת השליטה, ובכך שבחירת היועצים המשפטיים והכלכליים נעשתה על ידי הוועדה המיוחדת בנוכחות המפקח מטעם בעלי יחידות המיעוט, לא ניתן לומר שהוועדה המיוחדת פעלה בשירותו של בעל השליטה או שעצמאותה נפגעה באופן ממשי, ועל כן אין מדובר בהפרה של חובות האמון כלפי בעלי יחידות המיעוט.

בית המשפט קבע, על סמך חוות דעת המומחה פרופ' רוני עפר שהוגשה בהליך, כי השיטה הראויה להערכת השווי בנסיבות העניין היא שיטת שווי השוק, כפי שהמליצה פירמת PwC. בית המשפט קבע כי שורה של מומחים, לרבות מטעם גופים מוסדיים שהשקיעו בשותפויות, בחנו בזמן אמת את יחס ההחלפה שעל בסיסו נעשתה עסקת המיזוג והגיעו למסקנה כי הוא סביר. למעשה, רק המומחה מטעם המבקשים, פרופ' קידר-לוי, שחוות דעתו הוגשה בהליך, סבר כי יחס ההחלפה אינו סביר. ואולם, בית המשפט דחה את חוות דעתו וקבע כי היא נגוע בכשלים ובחוסר עקביות, כי עומדת בבסיסה "הנחה חסרת כל הגיון כלכלי", כי לפרופ' קידר-לוי אין מומחיות בתחום הנפט והגז, וכי לא הייתה לו נגישות למידע פנימי של השותפויות בעת עריכת תחשיביו.

עוד ב-

גופתו של המנכ"ל נמצאה - שנה וחצי לאחר שנעלם בנסיעת מונית

לכתבה המלאה

את המבקשים ייצגו עוה"ד עידן איידן ודוד תירוש. את המשיבים מקבוצת דלק ייצגו עוה"ד זאב שרף, אורי שורק ממשרד אגמון ואהרון מיכאלי ויהודה רוזנטל ממשרד גולדפרב. את פירמת PwC ייצגו עוה"ד רן שפרינצק, ניר פרידמן ויובל נעים ממשרד ארדינסט.