בארץ

מודל עסקת שליט מכה שנית: זה כלי הנשק החזק ביותר מבחינת חמאס

חמאס ניצל היטב את הפגמים בתרבות הישראלית-מערבית בכדי להשיג עליה יתרון. בראייתו, ישראל מוכנה להקריב את עתיד אזרחיה בכדי לשחרר אדם אחד. לכן, מבחינתו, חטיפה של אזרחים וחיילים רבים ככל הניתן הוא כלי הנשק החזק ביותר

רוני שלום | 30/7/2025 13:34

הצלב האדום (צילום פלאש 90/ עבד רחים קטיב)

עסקת גלעד שליט שהתקיימה בשנת 2011 ובה שוחררו 1,027 מחבלים תמורת חייל אחד – הייתה כישלון אסטרטגי ששימש מודל לכישלונות הנוכחיים בשחרור חטופים ב-2025. בשני המקרים, ארגון הטרור האיסלאמיסטי "חמאס" ניצל היטב את פגמים בתרבות הישראלית-מערבית כדי להשיג עליה יתרון.

בראייתו: ישראל, כחברה מערבית-אינדיבידואליסטית בעיקרה, מוכנה להקריב את עתידם של ישראלים אחרים ושל הקולקטיב הישראלי בכלל כדי לשחרר אדם אחד וזו מבחינת חמאס מעין התאבדות קולקטיבית שאין לה שום שחר אסטרטגי. לכן, מבחינתו, חטיפה של אזרחים וחיילים רבים ככל הניתן הוא כלי הנשק החזק ביותר בו ניתן להשתמש כנגדה.

ארגון חמאס, הפועל במבנה קולקטיביסטי, משתמש בעסקאות כדי לשחרר רבים ולחזק את המורל הקבוצתי לטובת סדר ועתיד חדש אוטופי ומדומיין בעולם הזה ובעולם הבא. לכן, תרבותית חמאס מוכן (ויכול) לפגוע בחלקים מהקולקטיב שלו עצמו ככלי אסטרטגי שמיועד לשמר ולחזק את הרעיונות שמאחדים את נתיני הקולקטיבי בו היא פועלת.

נכון, אנשי השיווק והיח"צ עשו את עבודתם נאמנה ומכרו לציבור הישראלי סיפורים נהדרים על "החשיבות" בשחרור של אלפי טרוריסטים שיצאו מכלאם מחוזקים יותר, שכן הבסיס הרעיוני המוסרי המרכזי שהיה צריך לשמש כמראה עליונה נפגע בצורה קשה.

הכוונה כאן לרעיון הבסיסי לפיו בחברת חוק וסדר, אדם שפעל בזדון לפגיעה בבני אדם אחרים לא צריך להיות משוחרר מכלאו עד תום ריצוי עונשו, אך לא דיברנו כאן על העיכוב ביישום חוק "גזר דין מוות למחבלים".

בכל זאת, לא עליהם באמת מדובר אלא על הכישלון המוסרי המערבי המהדהד שמחבר בין שלוש זירות: איראן, סוריה ועזה. המערב (וישראל) מכירים בשלושתם בצורה כזו או אחרת, מנסים להגיע איתם לעסקאות וסוחרים בדם הקורבנות העתידיים לטובת צרכי השעה. מול סוריה, היה צריך ליישם לוח זמנים והוכחות מעשיות לכך שהמשטר החדש מחויב לרעיונות של הגנת מיעוטים וכו'.

באיראן היה צריך לפעול לטובת הסרתה מחברות בארגונים בינ"ל כולל האו"ם מייד לאחר שאיימה להשמיד את מדינת היהודים ואת שלטון חמאס בעזה היה צריך לגרש, להסיר ולסכל כבר מהיום בו פורסם מסמך העקרונות הראשון של התנועה, המטיף לגזענות ורצח עם.

במקום להילחם ברוע, אלו שנדבקו בהבלי המוסר המערבי הפוסט מודרניסטי, פרוגרסיבי ברוח רעיונות ה"נעורות" (WOKE) הפכו למשתפי פעולה אדוקים עם אלו שנדבקו בהבלי המוסר האימפריאליסטי איסלאמיסטי השיטתי, אך כושל כשלעצמו.

הקווים ברורים: כפי שהמערב (וישראל בתוכו) יצר "רשות פלסטינית" שתספק מראית עין מערבית ומהוגנת לישות שכל מהותה הוא ביטול קיומה של ישות (יהודית) שאיננה ערבית או אסלאמית במזרח התיכון, כך גם המערב יצר (באמצעות תמיכה, הסרת סנקציות ומתן לגיטימציה) בתנועה "הסורית" של הטרוריסט אחמד אלשרע (אלג'ולאני).

מדובר בתנועה שכל תפקידה הוא טיהור המרחב הסורי ממי שאינם ערבים-מוסלמים קרי נוצרים, עלווים, כורדים, דרוזים ועד למוסלמים אחרים שאינם דוגלים בגרסה תקיפה זו של האסלאם הסוני.

כך גם באיראן: תמיכה ושיתוף פעולה עם ישות פוליטית שטנית שקוראת בקול על תמיכתה ורצונה ביישום רצח עם של ישראלים, כל שכן דיכוי ועינוי של איראנים בני דתות אחרות ושל איראנים המתנגדים לסדר הקיים. מה נשאר מהחזון של ארגונים גלובליים שישמרו על "השלום"? הרי השאירו את החתולים לשמור על השמנת.

מילא התמיכה בישות המסוכנת המכונה "הרשות הפלסטינית", באמצעות הלגיטימציה שהמערב מעניק לישות המיליטריסטית יותרת חמאס, הוא מביע בו תמיכה, מאשר את הרעיונות שהוא מקדם ומסייע לשרידותו.

יש לכך שלל סיבות שנעוצות ביחסים הבינלאומיים, קטר, סעודיה ועד וכן וביחסי הכוחות הפוליטיים שבתוך מדינות המערב בעידן של השפעה פוליטית רבה של גורמים אסלאמיים בתוך מדינות אירופה.

קמפיין הרעבה, קמפיין רצח עם, קמפיין תנועת שחרור לאומי, קמפיין זכויות אדם
הכל ידוע מראש: תנו לנו כלי באמצעותו נוכל להחליש, לגנות ולפגוע במוניטין של האויב הישראלי הנורא, העניקו לנו אצטלה מוסרית באמצעותה נוכל להלבין גם ארגון טרור אימפריאליסטי שוחר השמדת עמים ודתות אחרים ואנו נספק לכם לגיטימציה.

המוסר המערבי והישראלי בן זמננו אינו אלא הונאה – אין בו רצון כן להשתמש בכוח כאשר העקרונות שלו מופרים או כשהסדר שהוא טוען לקדם מתמוטט. זהו מוסר זמני, "חופשת קיץ מוסרית" שמתפוגגת כשמתעורר הצורך האמיתי להתמודד עם אתגרים.

הדיונים באולפנים מתמקדים בטקטיקות ובהמלצות להתמודדות עם לחצים וטקטיקות משא ומתן מזרח תיכוניות, טוב יהיה לחברה הישראלית אם הדיונים החברתיים יעסקו לא רק בטקטיקה של התנהלות עם המצב הקיים (שנובע מכשל מוסרי פנימי), אלא בשאלה כיצד נכנעה החברה הישראלית לערכים פרזיטיים מערביים מעידן האינסטגרם והטיקטוק. כאלו שאין מאחוריהם אף אסטרטגיה או אמת מוסרית, כאלו שרק נראים טוב, לשעתם, עד שהם מוחלפים באופנה הבאה.

זה נכון שישראל לא פועלת לבדה בעולם והיא נתונה ללחצים כמו כל ישות פוליטית אחרת, אך השאלה המרכזית בעיניי נוגעת לתפקידה של ישראל בעולם: האם היא נסחפת ונכנעת ללפיתת החנק ההרסנית של המוסר הכושל המערבי בן זמננו?