עו"ד אתיה שמחה, מהדמויות הוותיקות שפעלו במשך עשרות שנים בזירה המשפטית והציבורית בישראל ולמען קידום מעמד האישה, הלכה לעולמה בגיל 97. שמחה, יקירת ירושלים, כיהנה בין היתר בעבר כיועצת ראש הממשלה לענייני נשים, ייצגה את נשות ישראל בזירה הבינלאומית ומילאה שורה ארוכה של תפקידים בארגוני משפט ונשים בארץ ובעולם.

שמחה נולדה ב-25 במאי 1929 בקרמניץ שבחבל ווהלין בפולין, ובשנת 1934 עלתה עם משפחתה לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בפתח תקווה והתמודדה עם קשיים כלכליים, ושמחה החלה כבר בגיל צעיר להעביר שיעורים פרטיים כדי לסייע בפרנסת הבית. בגיל 17 הצטרפה ל"הגנה", ובהמשך שירתה בגדוד 145, שפעל בין היתר להגנת פתח תקווה וכפר סירקין.

לאחר לימודיה השתלבה בעולם המשפט, עבדה בפרקליטות מחוז ירושלים ובבית המשפט העליון, ובשנת 1955, לאחר שהוסמכה כעורכת דין, פתחה משרד פרטי. לאורך השנים הפכה את המאבק לקידום זכויות נשים לחלק מרכזי בפעילותה המקצועית והציבורית.

בשנת 1983 מינה אותה ראש הממשלה מנחם בגין ליועצת לענייני מעמד האישה. בהמשך שבה לתפקיד בתקופת יצחק שמיר. היא עסקה בסוגיות של קידום נשים בשירות הציבורי, העדפה מתקנת ומאבק באלימות נגד נשים, ובמקביל הרחיבה את פעילותה אל הזירה הבינלאומית. בין היתר ייצגה את ישראל באו"ם, נשאה נאום מטעם המדינה בעצרת הכללית ושימשה בתפקידים בכירים בארגוני משפט בינלאומיים. שמחה הייתה גם הישראלית הראשונה שכיהנה כנשיאה העולמית של איגוד עורכי הדין העולמי.

לצד פעילותה המשפטית הקדישה שמחה שנים רבות להתנדבות ולפעילות ציבורית. היא הייתה מעורבת במשך עשרות שנים בוויצו, הייתה בין מקימות המחלקה המשפטית של הארגון בירושלים, וכן עמדה בראש סניף ירושלים של האגודה למלחמה בסרטן. על פעילותה ארוכת השנים זכתה בשורה של פרסים ואותות הוקרה, ובראשם אות יקירת ירושלים שהוענק לה על מפעל חייה ותרומתה לחברה.

בעלה היה השופט אהרן מ. שמחה, שכיהן כנשיא בית משפט השלום בירושלים והלך לעולמו בשנת 2000. 

עוד ב-

אבל בעולם התקשורת: העיתונאי והעורך האהוב הלך לעולמו

לכתבה המלאה

פטירתה חותמת מסלול חיים שנמשך כמעט מאה שנה, מראשית ימיה של המדינה ועד לעשורים האחרונים, ובמהלכו שילבה שמחה בין עולם המשפט, פעילות ציבורית, התנדבות וייצוג ישראל בזירה הבינלאומית. דמותה נחרתה במיוחד בירושלים, העיר שהעניקה לה את אחד מאותות הכבוד המרכזיים שלה ושבה פעלה במשך שנים ארוכות.