בפרק חדש של הפודקאסט "הינשוף" בהנחיית לירון רוז, התארח המוזיקאי וה-DJ הבינלאומי עודד ניר, החי בשנים האחרונות באמסטרדם ושהחליט לשוב לארץ. ניר, שיתף בתובנות אישיות, נוקבות ולעיתים מצמררות על המצב באירופה בכלל ובהולנד בפרט, דרך עיניו של ישראלי שמצא את עצמו בלב סערה אנטי-ישראלית.

"תבינו, אמסטרדם כבר לא מה שהייתה. אתם פשוט לא שמתם לב אבל העיר בחרה צד. וזה לא הצד שלנו". לדבריו, גם שכונות שנחשבו בעבר "הולנדיות קלאסיות" הפכו לאזורי הסתה אנטי-ישראלית מובהקת: "אני לא גר בשכונת מהגרים. אני גר בשכונה הולנדית קלאסית. ועדיין יש גרפיטי שכתוב בו 'אינתיפאדה עכשיו'. על החלונות - דגלי פלסטין. אתה קם בבוקר ומרגיש שהעולם התהפך עליך".

הקטע הדרמטי בפרק מתאר את הלילה שבו התקיים המשחק בין מכבי תל אביב לאיאקס, והסתיים במה שניר מכנה "פוגרום מודרני". "הייתי על הרכבת עם אוהדי מכבי, ראיתי איך נראית שנאה גולמית בעיניים. באותו רגע אמרתי: 'זהו, אין פה עתיד'. כשהתחילו להתקרב, זרקו רימון - כולם ברחו. תוך שניות זה הפך לפוגרום. אנחנו מדברים על מכות, על אלימות פרועה. ראיתי ישראלים עם דם על הפנים, מישהו חטף מכות רצח".

בשלב מסוים, ניר מצא את עצמו בתחנה המרכזית באמסטרדם עם קבוצת ישראלים מבוהלים. "הייתי עם ישראלים שעטופים בדגלים. הנהג לא פותח את הדלת. התחלתי לצרוח עליו בהולנדית: 'אני משלם מיסים, תפתח ת’דלת!' זה הרגיש כמו סרט אימה, אבל זה היה אמיתי. היה שם רגע שלא אשכח לעולם - אני רואה שתי קבוצות מתקרבות משני כיוונים, כמו מלכודת. לא היה איפה לברוח. רק לצעוק, רק להתחנן. והשוטרים? עומדים מהצד". ניר מסכם את האירוע: "זה לא היה ויכוח פוליטי. זה היה לינץ'. זה היה ניסיון חיסול של כל סממן יהודי במרחב הציבורי - וזה עבר לידיים ריקות של המשטרה ההולנדית".

כמו כן, ניר משתף גם בתחושות של אובדן שייכות עמוקה, לא רק כישראלי, אלא כמי שחשב שהשתלב היטב בתרבות האירופית: "אני זיקית. אני מחליף שפות בין הירקות ללחם. אבל כשאתה מסתובב בעיר שלך, ורואה דגלי פלסטין על כל חלון, אתה מבין שאתה כבר לא בבית. אני יורד לסופר, מדבר עם אשתי בטלפון בעברית, וביציאה אני שומע את העובדות עם החיג'אב אומרות: "הציונים לא צריכים לקנות פה'".

עוד ב-

הדס קליין תובעת גולש מסתורי: "גנבה לו 15 מיליון דולר"

לכתבה המלאה

לדבריו, הולנד כבר אינה מגנה על אזרחיה היהודים, לא מבחינה משפטית, לא תרבותית, ולא מוסרית. הוא מתאר תהליך רחב יותר, שבו מערב אירופה ויתרה על ערכיה והפכה לאדישה כלפי אלימות אנטישמית.