אבא שלי היה איש צבא רוב חייו. קצין בכיר ומאוד מוערך. יום אחד אתה מגיע לפרישה.. ובזמן שאנשים מבחוץ חושבים איזה יופי, עכשיו אתה יכול לנוח ולהינות מהכסף שעשית ולהיות גאה במה שתרמת למדינה, בשבילך זה רגע קשה מאוד. משיגרה של לקום מוקדם בבוקר ולעבוד 12-14 שעות ביום, פתאום אין כלום. אבא שלי קיבל המון הצעות להכנס לפוליטיקה וסירב. אבל הסבל שלו אחרי הפרישה היה אמיתי. הוא קיבל המון הצעות גם מהמגזר הפרטי שלא עניינו אותו. הוא לא ישן, כל היום הסתובב וחיפש מה לעשות עם עצמו והגיע למצב נפשי על הפנים. רק אחרי טיפול פסיכולוגי רציני הוא הגיע למצב שהוא מבין שזמן הצבא הסתיים והוא צריך לחשוב הלאה. בני גנץ לא שונה כנראה. הוא בסך הכל איש צבא שמחפש להמשיך לתרום ולעשות משהו עם משמעות. הבעיה היא שהוא בחר את הדרך הכי גרועה בשבילו. הוא לא פוליטיקאי ואוכלים אותו שם בלי מלח. הוא אחד הבודדים שאני באמת מאמין שרק רוצה טוב בשביל המדינה ויעשה הכל כדי לנסות להגיע לזה. אבל הוא פעם אחרי פעם נופל במלכודות פוליטיות וזה מה שגמר אותו. הוא לא מבין מה זה הג'ונגל הזה ולכן לעולם לא אצביע לו