"הילולה" של שלום אסייג ואריאל ברבנג'י לוקח את הסדרה המצליחה "שנות ה-90" אל המסך הגדול – ומצליח להכתיר אותו כשובר הקופות הישראלי של הקיץ שמה שיצא לאקרנים הפך להצלחה וסביר להניח שגם יוליד סרטי המשך. "הילולה" הולך על הנוסחה הבטוחה ולא יוצא מאזור הנוחות ונראה שזה עובד לו לא רע בכלל. הוא סרט מבדר, נוסטלגי ומצחיק שמצליח לתת בידור גם לצופים האדוקים של "שנות ה-90" וגם למי שלא צפה בסדרה ושחשקה נפשו בסרט בטעם של פעם.
שלום אסייג קוצר בשנים האחרונות את פירות ההצלחה שלו. מי שהדליק משואה ביום העצמאות וקצר שבחים סביב משחקו המצוין ב"מנאייכ", הספיק להפוך לקונצנזוס סביב ההצלחה של הסדרה שנות -80 (שהולידו את שנות ה-90, כולם פרי עטו) סדרה שמהרגע הראשון התקבלה בחיבוקים ושבחים מהמבקרים ובעיקר מהצופים ולכן זה רק היה עניין של זמן עד שיסמן וי גם על המסך הגדול.
"הילולה" הוא סרט קיץ אולטימטיבי הוא וצעד מתבקש שנועד להביא את הבשורה מהמסך הקטן אל המסך הגדול והוא גם מה שיושיע את סצנת הקולנוע הישראלית. מעניין לבחון את עבודת הבימוי של אסייג מצד אחד הוא יוצר מחונן שגדל בשכונה ומכיר את הניואנסים ומצד שני פועל בתוך הברנז'ה ולכן ייודע לזהות עוד מרחוק את המוקשים שעלולים לצוץ בסרט מהסוג הזה שעוסק בעדות המזרח ובפלסטינים ועלול להוליד בדיחות נפיצות ולייצר משברים. מכל אלה אסייג מצליח להימלט בהצלחה ונראה שכבר במלאכת העבודה על הסרט הוא ידע לנטרל בעדינות ובחינניות את כל המוקשים שיצוצו – כל זה מבלי לפגוע באוכלוסייה כזו או אחרת.
העלילה של "הילולה" לא ממש רלוונטית למי שרוצים ליהנות מהסרט ולקבל את המנה הצפויה ועם זאת:
במרכזי העלילה נמצאת משפחת אסייג (שלום אסייג, אוולין הגואל, דניאל אסייג עדי אלון וכו') אשר נוסעת להילולה של הבבא סאלי בנתיבות לאחר התגלות סב המשפחה בחלום. לעיסה הזו מצטרפים גם החבר'ה מהשכונה (שלומי קוריאט, מוריס כהן, אריק משעלי ועוד) ובדרך, למרבה הצער, הם נקלעים לתוך עזה והחבורה נופלת בשבי היישר לידיהם של נגרים עזתים. מהנקודה הזו למעשה הסרט מתחקה אחר מעלליהם , בדינמקות שלהם עם החוטפים ומוליד את הדאחקות, ההומור המוכר וגם תרופות הסבתא ושאר האלמנטים והגישדורים שמאפיינים את הז'אנר.
"הילולה" הוא סרט מאוד פוליטי שמצליח להתרחק מאזורי הסכנה המתבקשים לבוא – הוא צולם באזור השומרון וממומן ע"י קרן השומרון שבעצמה מהווה גוף שנוי במחלוקת בקרב חוגים מסוימים. גם העיסוק ולעיתים גם ההשטחה של הנושא העדתי והסטריאוטיפיזציה שקורית בו עלולה להיות נפיצה אך האופן שבו היא מצליחה לעבור דרך המסך ולספק בידור כיפי מייצרת חוויה נעימה וישראלית – יעידו על כך הזוג שישב לידי ואמר שזו הפעם השנייה שכבר צפה בסרט.
"הילולה" הוא סרט שהישראלים אוהבים לחבק והוא מצדו מחבק אותם בחזרה. לא סתם הוא הפך להצלחה וברור שיוליד גם סרטי המשך. הוא מבדר, משעש ויודע לקחת את עצמו בפרופורציות הנכונות כבידור אסקפיסטית וקליל לקיץ ובייחוד בתקופה כ"כ שסועה ומורכבת.
שלום אסייג ממשיך להפגין את היצירתיות והמעוף שלו גם כשהוא באזור הנוחות שלו. הוא מוכיח שהוא אחד היוצרים הכי פוריים ופופולאריים בישראל שיודע איך ללחוץ ומתי לגעת בצופה הישראלי. יהיה מעניין לראות אם בהמשך יתמקד בתפקידי אופי יותר דרמטיים שבעיני הרבה יותר מאדירים אותו כשחקן מורכב ובעיקר לצאת מאזור הנוחות שלו ולהציג הוורסטיליות שלו. אחרי הכול כשהוא רוצה לעשות זאת הוא עושה זאת בהצלחה רבה כפי שהוכיחה מנאייכ.
