דעות
בין ריבית למיסים: אתגרי המדיניות הכלכלית בישראל
הקשר בין ריבית למיסים בישראל של 2025 אינו טכני בלבד – הוא בליבת השאלה כיצד המדינה מאזנת בין חוסן כלכלי, ביטחון לאומי וצדק חברתי. יאיר אבידן על הצומת הקריטית שבו ניצבת הכלכלה הישראלית
המשק הישראלי מצוי כיום בעיתוי רגיש במיוחד. לאחר מספר שנים רצופות משברים ביטחוניים, תקציביים וחברתיים, ניצבת ישראל מול אתגר כפול. מצד אחד, נדרשת יציבות מאקרו-כלכלית כדי לשמר את אמון המשקיעים, חברות הדירוג והציבור; מצד שני, קיים לחץ גובר – בין היתר, מצד הדרג הפוליטי – לרכך את התנאים הפיננסיים בדרך של הורדת ריבית בנק ישראל כדי להקל על משקי בית ועסקים, להזרים תקציבים ניכרים לצרכים ביטחוניים, לצד שירותים ציבוריים וחברתיים.
בתמצית, התמונה המאקרו כלכלית הנוכחית מתאפיינת באינפלציה בגבולות של 3% (קרובה לגבול העליון של יעד יציבות המחירים), ריבית בשיעור של 4.5%, גירעון בתקציב הממשלה בגבולות של 5% הצפוי לעלות, וביחס חוב תוצר בגבולות של כ-70% עם פוטנציאל לעלייה. לכך מתווספת אי-ודאות ביטחונית וגיאופוליטית משמעותית, הצפויה להביא להגדלת ההוצאות הביטחוניות – ומצמצמת בכך את חופש הפעולה התקציבי, ובוודאי את יכולת ההקצאה לטובת שירותים ציבוריים, היבטי שיקום וחברה.
במקביל, התנהלותו של שיח פוליטי בשם הדמוקרטיה וחופש הביטוי סביב עצמאות הבנק המרכזי מחריף את הסיכון לתפיסת "התרופפות מוסדית" בעיני משקיעים וגופי דירוג. במציאות זו, הצהרת שר האוצר מהימים האחרונים לפיה "אם בנק ישראל לא יוריד את הריבית, המיסים יופחתו", מעוררת גם שאלות מהותיות על סנכרון המדיניות הכלכלית, על מעמדו של נגיד בנק ישראל כיועץ הכלכלי לממשלה ועל הגבולות שבין מדיניות מוניטרית למדיניות פיסקלית.
ניתוח מקיף של יחסי הגומלין הללו הוא תנאי להבנת ההשלכות על הצמיחה, האינפלציה, החוב, אי-השוויון – ומכאן, גם על חוסנה של ישראל כמדינה. ריבית בנק ישראל היא כלי מרכזי לשליטה בציפיות אינפלציה. רמה נומינלית של 4.5% היא גבוהה יחסית לעשור האחרון – אולם עדיין לא מהווה "בלם אגרסיבי", בוודאי לא במונחים היסטוריים. הריבית הריאלית לאחר ניכוי אינפלציה הינה חיובית אך מתונה. משמעות הדבר הינו שהכסף אינו "זול" מדי, אך בוודאי גם אינו "חונק" את המשק.
לחץ ציבורי ופוליטי להפחתת ריבית נובע מהשפעתה הישירה על משקי בית בהיבט של עלויות המימון הנגזרות ממשכנתאות, הלוואות צרכניות ואשראי לעסקים, עיקרם קטנים. הורדת ריבית מקלה על הנטל המימוני-תזרימי, מייצרת תחושת רווחה זמנית וצפויה לסייע גם לשוק ההון. בו בזמן, חשוב גם להביא בחשבון, כי זו צפויה להחליש את השקל, לייקר את היבוא וליצור לחץ אינפלציוני למסלול עלייה.
בנקים מרכזיים פועלים באופן טבעי במקצועיות המלווה בשמרנות – וכך גם הבנק המרכזי בישראל, שרואה את הסיכון האינפלציוני כסיכון משמעותי, ומכאן ישקול בזהירות רבה לבחור בנתיב הורדת ריבית בטרם התבסס תוואי ירידת האינפלציה לטווח היעד הנדרש. גישה זו מתיישבת עם הניסיון ההיסטורי בארץ ובעולם, אשר מלמד את חשיבותה של האמינות המוניטרית – וכי איבוד אמינות מוניטרית קשה לשיקום, וזו עלולה להיות מלווה בעלות כלכלית כבדה.
מיסים הם אמצעי הכנסה למדינה, אך גם כלי לניהול ביקוש. הורדת מיסים היא הרחבה פיסקלית קלאסית באופן שזו מגדילה הכנסה פנויה, מעודדת צריכה והשקעה, וממריצה את הפעילות הכלכלית. אלא שבמצב של גירעון בגבולות של 5% תוצר (עם פוטנציאל לעלייה), הורדת מיסים אינה ניטרלית. ככל שהורדה זו אינה ממומנת ממקור תקציבי צבוע, זו באופן טבעי תעלה את החוב הציבורי, תעלה פוטנציאלית את פרמיית הסיכון של המדינה על הוצאות המימון הנגזרות ותגרור באופן טבעי את עליית תשואות האג"ח. מכאן, כשעלות גיוס ההון למדינה עולה, ההקלה לציבור מתקזזת חלקית, מלא או יותר מכך על ידי ייקור האשראי הממשלתי והפרטי. בשורה התחתונה: צעד פיסקלי שנועד להקל על הציבור, עלול דווקא להביא לאפקט ההפוך.
יתר על כן, מאפיין הפחתת המיסים יקבע גם את השפעתם החברתית. הפחתת מיסים עקיפים (כמו מע"מ) מועילה יחסית לעשירונים הנמוכים; הפחתת מס הכנסה מיטיבה בעיקר עם מעמד הביניים והגבוה; והפחתות מיסי הון מיטיבות עם בעלי נכסים, לעיתים תוך החרפת אי-השוויון שכידוע הוא גבוה יחסי למדינות ה-OECD. מכאן, ככל שתהיה הקלה, קיימת חשיבות שזו תיבחן לא רק בהיבטי ניהול הביקוש, אלא גם במונחים של צדק חברתי.
במציאות הנוכחית אנו נמצאים בעיצומה של עלייה דרמטית בהוצאות הביטחון, שנובעת הן מהלחימה והן מהצורך בחיזוק ההרתעה והצטיידות מתקדמת. בהינתן שהתקציב הציבורי מוגבל, הדילמה בהקצאת התקציב בין ביטחון לאחר אינה תיאורטית. מדינה שאינה משקיעה בהון אנושי ובתשתיות, פוגעת בפריון ובצמיחה ארוכת הטווח. בנוסף, הדבר פוגע גם בביטחון הלאומי עצמו, שכן חוסן צבאי אינו ניתן להפרדה מחוסן חברתי כלכלי.
בעולם הגלובלי, ובוודאי כשאנו פונים, בין היתר, לשווקים העולמיים לגיוס חוב, יש לתת תשומת לב לחברות הדירוג הבינלאומיות. החברות הללו, רק נזכיר, בוחנות לא רק את הנתונים המספריים, אלא גם את האמינות המוסדית. הדבר מקבל משמעות כאשר שר אוצר מאותת על התערבות – גם אם עקיפה – במדיניות המוניטרית, על הסיכון בתפיסת המוסדות על ידי חברות הדירוג ועליית הסיכון להורדת דירוג, בוודאי בחברות הדירוג בהן אופק התחזית שלילי.
מבחינה אופרטיבית, קיימת חשיבות לשמירה קפדנית על עצמאותו של בנק ישראל. כל רטוריקה אחרת עלולה להיות מתורגמת מיידית לעליית פרמיית סיכון. על רקע אי-הוודאות הקיימת, יש חשיבות להצגת תוואי פיסקלי שקוף ומבוסס ככל שניתן – אשר בבסיסו נתיב יעד הגירעון ואיזון בין מרכיב ההוצאה הביטחונית לאזרחית, שיהיה בו בכדי לכוון שהמדינה איננה מוותרת על הון אנושי ותשתיות גם בעת מלחמה. ככל שעסקינן במיסוי, חשוב להתמקד בצדק חברתי, תוך דגש על מתן עדיפות לשכבות שנפגעו ממצב הלוחמה, שכבות מוחלשות ועסקים קטנים.
לסיכום, הקשר בין ריבית למיסים בישראל של 2025 אינו טכני בלבד – הוא בליבת השאלה כיצד המדינה מאזנת בין חוסן כלכלי, ביטחון לאומי וצדק חברתי. הבחירה איננה רק בין הקלה להקשחה, בין שימוש בכלים מוניטריים לכלים פיסקליים. הסוגיה יורדת לבסיסם של תהליכים ומתכתבת עם הרצון, הצורך והחשיבות להוכיח לעצמנו ולעולם כי גם בעתות משבר אנו מסוגלים לשלב עצמאות מוסדית, אחריות פיסקלית וחזון חברתי, תוך בחינת היבטים במונחי הטווח הקצר, בינוני וארוך.
אם כך, זוהי לא רק שאלה של כלכלה. זוהי שאלה של מנהיגות, אחריות, חוסן לאומי ובניית אמון הציבור במנהיגות – וזאת על מנת להבטיח מודל בר קיימא והמשכיות ראויה לדורות ההמשך. המסר לשווקים, לאזרחים ולחברות הדירוג חייב להיות ברור: גם תחת לחץ ביטחוני, פוליטי, גיאופוליטי ופנימי, מנהלת ישראל מדיניות כלכלית יציבה, מסונכרנת ואחראית, מנותקת ככל שניתן מהיבטים פוליטיים כבסיס לחוסן משקי, חברתי וביטחוני כאחד.
עוד ב-
*הכותב, יאיר אבידן, הוא כלכלן בכיר והמפקח על הבנקים לשעבר. כיום עמית בכיר למחקר, המכון למדיניות ואסטרטגיה IPS – אוניברסיטת רייכמן.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(2):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
-
2.בנית כלכלה נכונה.אורי 09/2025/14הגב לתגובה זו0 0אנחנו כעם, עד לפני כשלוש שנים, התפתחנו והתקדמנו כאומה עם כלכלה אירופאית מתקדמת, עם הייטק פורץ דרך, מערכות ביטחון מתקדמות וכלכלה יציבה, עברנו משבר כמו הקורונה, אך הצלחנו להישאר איתנים. עם זאת, כאשר יש חוסר וודאות ואין מטרות ברורות דבר שגורם לתסכול רב למרבית האזרחים, אחד הדברים החשובים ביותר לאזרחים בישראל הוא התחושה שהם מקבלים תמורה הוגנת על המיסים שהם משלמים. רוב האזרחים אינם מתנגדים לתשלום מסים בתמורה לשירותים להם הם זקוקים, אך המצב המשתנה אנו במלחמה שאינה נעצרת כי אין רצון כזה, עושק המשאבים הכלכליים, על זה נוסיף יוקר מחיה גבוה, היעדר כיוון ברור לעתיד וניתוק מורגש ממדינות אירופה, יוצר תחושת אי-יציבות וחוסר ביטחון. הפגיעה במערכות הכלכליות ודחיית חברות בינלאומיות לעשות עסקים איתנו כבר מורגשת בירידה במכירות, במיוחד לשווקים באירופה. אך מעבר לאתגרים הכלכליים, הבעיה המרכזית נובעת מהנהגה שאינה מראה כיוון חזון או מטרה לדרך, עוסקת בחיפוש אשמים במקום להוביל בנחישות ואחריות. ניהול כושל זה גורם לערעור האמון הציבורי בכך שכספי המיסים המושקעים האם מגיעים לטובת הציבור.סגור
-
1.אתגר אחדאורח 09/2025/14הגב לתגובה זו0 0שר אוצר עם הפרעות נפשיות.סגור
